להנות מהצלילים

איתיאל פותח את הרוכסן של התיק, ואני חווה את צליל הרוכסן, כמו דגדוג נעים בעמוד השידרה.

קוביות העץ שמתפזרות על השולחן, מתגלגלות ברעש תיתקוקי ענוג, כמו סוכריות גדולות בפה.

הוא מסובב חלק של פאזל על עמוד עץ בצליל עדין, כמו טפטוף מים, כמו השמן שיצקתי אתמול לסיר והשתאיתי מכך שגם לו יש קול. נעים ושמנוני.

גלגלי המשאיות הקטנות שאיתיאל מסיע על השולחן, מתגלגלים וחורקים להם בעדינות. גופו מספר לי סיפור חרישי כשהוא מתחכך עם הכסא, ואצבעותיו מטופפות עליו בעדינות. אז הוא מרים את הכסא לגובה, והעפר שהעיף אל על, מתפזר ונופל על המחברת שלי, מלחש כמו טיפות גשם ענוגות.

פירותיו הכדוריים של עץ הברוש שאסף לקופסא, מתגלגלים להם יחדיו, וגילגולם מהדהד בתוך גולגלתי.

צלילים רחוקים של פטפוט נשי בטלפון, מאחד החלונות, וזירזוף מי שטיפה ממרפסת של יום ששי, שירת עלי הצפצפה, שיחות הציפורים מסביב,

שני שקלים שחברו להיות פעמון בכיס מכנסיי, פכפוך צמיגי מכונית הנעצרת באיטיות על החצץ ליד הבית, ומדוממת מנוע, סוף צליל ותחילת שקט שכזה, שלוקח אותי למחוזות רחוקים של ארץ ישראל הנבנית, וחלומות הנרקמים בשטח הפתוח,

כמו צלילי חיכוך סנדליו של איתיאל על העפר, כל אלה מסבים לי עונג לא בלתי מוסבר.

ותודה לך, דר ויזל על שחרור פקק שעווה מאוזני, שמנע  ממני במשך שנים את התענוגות הקטנים האלה.