אין מתנות חינם את הכלל שבכותרת יש אנשים שיודעים בלי ללמוד, אבל יש כאלו שלומדים אותו שוב ושוב, על בשרם. והכוונה אלי כמובן. אני עוברת את זה מדי פעם, ושוכחת עד לפעם הבאה שבדרך כלל די קרובה. בפעם האחרונה זה קרה אחרי הלידה. מישהי הודיעה לנו שאפשר לקבל הרבה מתנות חינם. צריך רק לחתום. בעלי מילא את הטפסים וחשב שזה נגמר. איפה. עבר רק יום וחצי וקיבלנו שיחת טלפון מרגשת. אני: "שלום". קול לא מוכר: "משפחת נחמני? מזל טוב, מזל טוב". "תודה. מי זו?" "מזל טוב לכם. אני שושנה מהמרכז להורים למען השכלה גבוהה לילדים. רק שתהיו מאושרים. אז נולד לכם, מה? בן? בת?" "בת". "אה, מזל טוב, מזל טוב. איזה יופי". "תודה". "ואיך קוראים לה, לפיצפונת הקטנה? אוי, זה כל כך מרגש". "יסכה". "אוי, איזה שם יפה. יסכונת הקטנטונת. החמודונת. מזל טוב, מזל טוב. תגידי, אתם בטח חושבים איך לדאוג לה, לעתיד שלה, נכון?" "אה". "אז יש לנו רק החודש, תוכניות ממש נפלאות בשבילכם. אתם צריכים רק להפקיד כל חודש סכום של מאה וחמישים שקלים, שממילא יש לכם מהביטוח הלאומי, ואז זה יצטבר..." אני מנסה להיחלץ מהשיחה, אפס האשה האלמונית מגלה התלהבות יתר. רק אחרי חצי שעה אני מגלה שנרדמתי תוך כדי. עוד לא התאוששתי מהלידה. לא נעים. צריך להתקשר להתנצל, אבל היא לא השאירה לי מספר טלפון. עוברות כמה שעות, והנה שוב צילצול טלפון. אין מה לומר. אני נעשית מבוקשת מאד בימים הללו. "שלום, מדברת עדינה מהמרכז לקופות גמל וחיסכון לילדים ונוער. שמענו שנולד לכם בן? בת?" "בת". "או, מזל טוב. אני כל כך שמחה. בת זה דבר נהדר. שיהיה לכם רק טוב איתה. רק אושר. אה, אתם יודעים שכשהיא תגיע לגיל מבוגר, 18-20, אולי היא תרצה ללמוד משהו, מקצוע, אתם יודעים, וזה עולה הרבה כסף, אז אתם יכולים..." "אנחנו לא..." "יש לנו החודש מבצעי הצטרפות נהדרים. אתם מקבלים מתנה ו..." "תודה. אני אחשוב על זה". אני סוגרת את השיחה בכבדות, אבל הטלפון עקשן יותר. "שלום, אני מדברת עם שרה'לה?" אין לי סימפטיה מיוחדת לאנשים שלא מכירים אותי וכבר קוראים לי בשמות חיבה. מילא. שיהיה. "כן". "אז מזל טוב לך, לאם הצעירה. או אולי מבוגרת? זה ילד ראשון שלך? זה בן או בת?" "בת". "אה, ממש נהדר. תגידי שרה'לה, אפשר לעניין אותך במשהו לטובת הילדה החמודה שלך?" "הייתי מעדיפה שתשלחי לי בדואר". "אה, חבל, כי בדיוק היום יש מבצעים מיוחדים להצטרפות. אני ציפי מהמרכז למימון לימודים אקדמאיים לצעירים. אתם צריכים כל חודש להניח בצד רק ..." "בכל זאת אני מעדיפה שתשלחי לי בדואר ואני אבדוק". "את בטוחה? סך הכל יש לך הזדמ..." "כן". "יופי. אז מתי להתקשר שוב?" "בעוד חודש חודשיים". "טוב, מצויין. רשמתי לי ואני אחזור אליך, שרה'לה. אני מקוה שעד אז תגבשו החלטה נבונה לטובת הילדה החמודה שלכם, איך קוראים לה, אגב?" "יסכה". "יופי, אני מקוה שתחליטו החלטות טובות בשביל יסכה". אני טורקת את השפופרת בתחושת כבדות, אבל הטלפונים לא מפסיקים. "שלום, אני מדברת עם שרה נחמוני?" "נחמני". "אה, יופי. מזל טוב, מזל טוב". "נדמה לי שכבר דיברנו". "לא יכול להיות. את מספר 17 שלי להיום, וזו הפעם הראשונה שאני מתקשרת". "זו לא את מהמרכז להורים למען השכלה גבוהה לילדים?" "לא, מה פתאום". "אה, סליחה, אני מתנצלת". "טוב, אז יופי. אני אילנה ממרכז הביטוח לתינוק ולילד, ואני שמחה לבשר לך שזכית במתנה. החודש יש מבצע מיוחד במינו: מקבלים במתנה 3 גליונות של דו ירחון "הורים מאושרים עם ביטוחים", והכל תמורת הצטרפות לאחת התוכניות המעולות שלנו. זה ירחון כרומו צבעו..." "לא תודה, אנחנו לא יכולים". "את בטוחה? תראי, הרי הביטוח הלאומי ממילא נותן לכם..." "לא, תודה, באמת". כעת אני כבר ממש סחוטה. אבל יש כאלו שלא מתחשבות. הטלפון הבא היה תקיף יותר. "שלום. מדברת יערית מהמרכז הארצי לתוכניות חיסכון לילדים. אנחנו הענקנו לכם את המתנה ללידה, ורצינו לעניין אתכם בביטוח מיוחד..." כאן כבר נשברתי. "סליחה, אני נורא מצטערת. אני מוכנה להחזיר לכם את המתנות שלכם". "לא, חלילה. להיפך. אני אפילו יכולה לשלוח לכם עוד מתנות בלי שום התחייבות מצידכם". "לא, תודה". את הטלפון הבא כבר הרמתי בזעם כבוש. "שלום, אני מדברת עם שרה, או אולי עם בעלה? זה משפחת נחמני?" "את מהביטוח לתינוק, או מהשכלה גבוהה לצעיר?" "יו, נכון. אני ממרכז החיסכון לילד הנבון. היי, איך ידעת?" "אני רואה אותך בטלפון שלי". "מה, יש כבר כזה דבר?" "כן". "אוי, יש לך חוש הומור נפלא". "דווקא לא. תאמיני לי. ממש לא". "אוי, את ממש נהדרת. תשמעי, שרה, זו את באמת? אז מה דעתך לעשות לילד שלך, או בעצם אולי לילדה... מה נולד לכם במזל טוב?" "לא". "לא הבנתי". "לא". "מה לא?" "לא עושה. לא עושה כלום". "אה. אז מתי להתקשר שוב?" "לא צריך". "את בטוחה? תראי, זה ענין של ארבעה וחצי שקלים ליום, סך הכל. פחות מחצי מנה פלאפל". "אני לא קונה פלאפל". "אה, את באמת אמא למופת. מה בכלל יש בפלאפל. אין לזה ערך תזונתי. מה שחשוב זה אוכל בריא. אז תראי, בארבעה וחצי שקלים ליום, או אולי יותר טוב בחמישה וחצי שקלים בלבד, והילד שלך, אה זה ילדה, היא תהיה מסודרת. מה דעתך?" "אמרתי לך שלא. אני לא יכולה לטרוק טלפונים, אז בבקשה ניפרד". "אין בעיה. את רוצה אולי שאני אתקשר שוב פעם אחרת, למקרה שאולי תשני את דעתך?" "לא, תודה". "את רוצה אולי את הטלפון שלי, שתוכלי לחזור אלי"? "לא תודה". * עם הזמן למדתי להיות סבלנית יותר כלפי המטלפנות, וכך רכשתי כמה ידידות מתחום החיסכון, הביטוח וקופות הגמל השונות לפעוטות ונוער. אז אם מישהי מכן רוצה להשתלם בנושא, או שסתם משעמם לה, אני אשלח לה כמה סוכנות אדיבות. כולל מתנות.