ערה"ש תשס"ב- כל המשפחה מתכנסת אל שולחן האוכל, לאחר שכל אחד מבני המשפחה היה עסוק קודם באיחולים ובברכות אל חבריו ומקורביו, מי במחשב ומי בטלפון וכוונת כל הברכות היוצאות מן הלב לאחל לכולנו שנה עתידית טובה יותר מזו שחלפה, דהיינו, ברכות מטיבען להביע אופטימיות ולקוות שיהיה לי , לך, לכולם טוב בחיים כאשר " הטוב" הוא יחסי ואינדיבידואלי אצל כל אחד מאיתנו. ומשנסתיימו האיחולים, הברכות והתפילות ובני המשפחה מתפנים למלאכת הלעיסה, נתקלו עיניי בחברי הטוב ביותר במשך 12 השנים האחרונות. השנה החולפת היתה קשה עימו מנשוא שכן לפני מספר חודשים התגלתה בגופו מחלת הסרטן הממאירה. זוכר אני את היום בו נתקבלו תוצאות המעבדה הפתלוגית אשר הפילה עליי את הבשורה המרה שימיו קצרים ומאותו יום , למעשה, הוא חי על זמן שאול. סירבתי לקבל את הבשורה מבלי להתמודד בה ואף כי נאמר לי כי הסיכויים מועטים, הקרבתיו על שולחן המנתחים, תחת איזמלם, הגידול הוסר, מצבו הכללי השתפר ואף הוטב בלי הכר, אך החששות מגרורות חילחל בכל רגע. בימים הקשים ההם שיתפתי את גולשי ´תפוז´ בכל רגעי החברות מז הכרותנו, באהבתי אליו, בחששות מהצפוי ובתפילות להחלמתו. אעפ"י שחוות-דעת המומחים היתה פסימית , הלך חברי והתחזק ונדמה היה כי שוגים הם בהערכתם ועובדה כי הוא איתי כאן היום, ערב ראש השנה תשס"ב, יושב לידי, מסתכלים אנו אחד בעיניי השני כאילו אומרים:"הנה למרות הכל ניתנת לנו הזכות להמשיך להעניק ולקבל אחד מהשני....ומודים על כל רגע של להיות ביחד..." ובאותו הרגע בו עינינו מצטלבות שולח אני ידיו לפניו, פוכר ראשו בשתי כפות ידיי ומתכוון להעניק לו נשיקה לקראת השנה החדשה ואני שואלו בקול, בנוכחות המסובים: "תגיד , חמוד שלי, תהיה איתי גם בראש השנה הבאה?" והוא רק מביט אליי בעיניו המביעות אהבה מהולה בתוגה. לא שציפיתי לתשובה על שאלה כזאת מטומטמת ודווקא מכיוון שלא ציפיתי, היתה התשובה הנוראה אשר קיבלתי כחנית הננעצת בליבך ללא כל התראה מוקדמת. באצבעות ידי הימנית המלטפות על לחיו הרגשתי בבלוטה ענקית בליסתו אשר מהווה את ההוכחה שהזמן השאול הולך ומתקצר-הוא לא יהיה איתי כאן בשנה הבאה !!! ובשעה שכולם סביבי מחייכים ומקווים, אני יושב ומוחה דימעה מעיניי על חברי שסופו כה קרב ואין לעיל ידיי להושיעו....גזר הדין קרב... והיו אלה כמה מילים על כלבי היקר, "אמיגו", אשר מלווה אותי 12 שנים והוא אחרון השלישייה המפורסמת, "עוז, גאלה ואמיגו" מסידרת סיפורי "הכלבים בחיי". (´גאלה´ מתה רק לפני שבועיים באופן האלגנטי והאצילי ביותר- הלכה אל השדה הקרוב והשיבה נפשה לבוראה בלי להטריחני כלל....) 17/09/01 בימים אלה חלה תופעה מעניינת של נסיגת הגידול אשר הגיעה למימדים מבהילים והנה בתקופה של שבועיים כמעט נעלם לחלוטין. האם הטבע מפתיע? האם תפילותיי נענות? - לא לי הפתרונות....לי רק השעות היפות איתו. 27/01/02 הסרטן , אכן נעלם כלא היה אך באפריל 2002 נפרדות דרכנו בחצות היום, כאש 'אמיגו' נתקף באירוע מוחי, כאשר הינו כבר בן 15 שנים, ותוך שעתיים מחזיר נשמתו לבורא ואני....בוכה. 1/5/02 © אתר בית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel