למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2013/06/Balak-comet-in-Balaam-prophecy.html
לפרשת בלק - שנה ב
כוכבי שביט במשלו האחרון של בלעם נאמר: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" (פרק כד פס' יז). רש"י מפרש בד"ה דרך כוכב מיעקב: "שהכוכב עובר כחץ". תיאור זה מתאים לכוכב שביט, כי יש לו זנב ולכן דומה לחץ. וכך רש"י מפרש בעצמו במסכת ברכות (נח, ב): "כוכבא דשביט - כוכב היורה כחץ ברקיע ממקום למקום, וארוך כשבט שהוא יורה, ונראה כמו שפותח הרקיע". שם הגמ' מביאה את דברי שמואל המצהיר: "נהירין לי שבילי השמים כשבילי נהרדעא (עירי) מלבד כוכב השביט שאין אני יודע מהו". גם האבן עזרא בפרשתנו תמה על כוכבים אלו: "יש דמות כוכבים דורכים ברקיע, שלא היו בתולדת (מעשה בראשית), ולא נודעו (במסלולם ובמהותם)". מדוע כוכבים אלו מעוררים תמיהה לשמואל והאבן-עזרא? עדויות על שביטים שחלפו מעל כדור הארץ קיימות כבר אלפי שנים. בעבר הופעה של שביט נחשבה כאות מבשר רעות וזאת משום שהשביטים לא נהגו לפי הכללים של שאר גרמי השמים. השביטים לא היו בעלי תנועה אחידה וסדירה, ולא היה ניתן לצפות את בואם ואת מראם. בתקופה הקדומה היתה חשיבות רבה לפענוח מסלולי גרמי השמים כך שיהיה ניתן לחזות את הופעתם. את הופעת השביטים לא היה ניתן לפענח ולחזות ולכן הם נחשבו כמבשרים ומתריעים על התקרבות מאורע חריג. וכך כותב יוסף בן מתתיהו הכהן בספרו "מלחמת היהודים" (ו, ה) על ההתעלמות מן התופעות המשונות שקרו בטבע לפני חורבן הבית וכלשונו: "וכנגד זה לא שמו לב ולא האמינו לאותות המוקדמים והברורים של חורבן הממשמש ובא. וכאילו היו מוכי-רעם ונטולי עיניים ונפש – התעלמו מאזהרותיו הברורות של ה'. זה היה בשעה שעמד מעל לעיניהם כוכב שהיה דומה לחרב ושביט שהיה כל השנה ואף זה ארע לפני המרד, ולפני שקמה התנועה שהביאה לידי מלחמה". בגמ' (שם) מוזכרת האמונה, שאם כוכב שביט נראה בשמים, עובר דרך קבוצת הכוכבים כסיל (=אוריון) יחרב העולם. לעומת זאת בפרשתנו, במשל בלעם, כוכב השביט לא מבשר רעות, אלא מבשר את בא המשיח ואת הניצחון על אויבינו. אולם האסטרונום האנגלי אדמונד האלי (1742-1656), גילה על סמך חישובים, שהשביט שהופיע ב-1682 וב-1607 וב-1531 הוא אותו שביט. האלי הסיק ששביט זה נע במסלול של אליפסה ארוכה מאד ולכן השביט מתגלה רק כל 75 שנה בערך, כאשר הוא מגיע לקצה הקרוב של האליפסה. האלי קבע כי השביט יראה שוב בשנת 1758, תחזית שהתאמתה, ומאז השביט נקרא על שמו "שביט האלי", ומועדי הופעתו בשמים היו ידועים. אך הפחד בימינו מכוכבי שביט לא פסק, הפעם משום החשש שאולי אחד מהם יתנגש בכדור הארץ, בדומה לשביט שומייקר-לוי 9 שהתנגש בכוכב הלכת צדק בתאריך 17.7.94. א"כ, כוכבי השביט מקיפים את השמש כפי שעושים זאת כוכבי הלכת אך במסלול אליפטי מוארך מאד המביאם אך לעיתים רחוקות למרחק המאפשר לצפות בהם מכדוה"א. גרעין השביט הוא בעצם גוש מוצק המורכב מקרח ואבק. גרעין זה מסתובב סביב צירו. מהם הכוחות הפועלים על כוכבי שביט? הכוח העיקרי הפועל על כוכב שביט והקובע את מסלולו הוא כוח המשיכה. היות וכוכבי השביט זעירים יחסית לשמש, הופכת זו לגורם המרכזי לגבי כל כוכב שביט; היא קובעת את מסלולו וע"י קרינת החום שלה היא מפשירה את הגזים הקפואים המהווים חלק ממנו. סילוני הגז מתפרצים באותו צד המופנה אל השמש. הגז המתפרץ יוצר "עטיפות" גז, ההולכות ונקלשות ככל שהן מתרחקות ממקורן-הגרעין. אך נוסף לשני הכוחות האלה (כוח המשיכה וכוח פליטת הגזים) מפעילה השמש כוח שלישי ע"י "רוח השמש" (=זרם של חלקיקים זעירים ביותר הנפלטים כל הזמן מן השמש במהירות עצומה לכל הכיוונים). כיצד פועל כוח זה על כוכב השביט ? כוכב השביט מורכב מגזים ואבק קפואים. כאשר השביט מתקרב במסלולו אל השמש, הוא מתחמם. הגזים הקפואים הופכים לאדים. קרני השמש עוברות דרך הגזים ויוצרות עטרה בוהקת סביב הכוכב. כיוון שהגזים קלים מאד, הם נדחפים ע"י רוח השמש. חלקיקי רוח השמש פוגעים בזנבו של השביט ודוחפים אותו הלאה מן השמש. כך נוצר השובל הזוהר של השביט, הפונה תמיד בכיוון המנוגד לשמש. מהו המוצא של כוכבי השביט? כיום התאוריה הרווחת שישנם שני מקורות לכוכבי-שביט: עננת אורט, האזור שמעבר לכוכב הלכת פלוטו, הוא המקור לכוכבי השביט ארוכי המחזור (יותר מ-200 שנה); וחגורת קוּיפֶּר, המצויה מעבר למסלולו של כוכב הלכת נפטון, שם מקורם של השביטים קצרי-המחזור (עד 20 שנה). שביט האלי הופיע בשנת 1986. השביט הייל-בופ הופיע בשנת 1996.