אֻמְלָל, חָדַל מֵהֶבֶל סְרָק; חָסַר עֵרֶךְ אוֹתוֹ הַרֶגֶשׁ הַמְעוּדָן שְטִיפַּחְתָ; הָיוּ יָמִים בָּהֶם חָשַׁבְתָּ כִּי שֶׁמֶשׁ מְלַהַטוֹת קַרְנֵיהַ עֵדֶן פָּנֵיךָ בְּכָּל אֵימַת שֶׁזוֹ הִבִּיטָה אֶלֶיךָ לִבְּךָ הֵחֵל פּוֹעֵם רוֹקֵעַ כְּפֶּרֶד המְסָרֵב לַמוּש מִתַּחַת רַגְלֵיהַ; וְהִיא תָּמִיד הוֹבִילָה אֶל מַחְבוֹאֵיהַ שָם מְלַטֶּפֶת אֶת פַּנֵיךָ הַרוּחַ. אוּמְלל, הַבֵן כִּי זוֹ הַנַעַל הִתְאִימָה לְרַגְלְךָ בְּאַשְלָיָה שֶל רוֹב תוֹאַם – יָחֵף היִיתַ וְלֹא כְלוּם לְרַגְלֵיךָ. אוּמְלל, חָדַל מְהֶבֶל סְרַק חָסַר עֵרֶך.