בס"ד השפילי עינייך, הורידי מבט, כלפי האדמה- ממנה הגעת. שבי על החול החם, הרותח. נסי לגלות את חומרת מעשך. חשבי עמוק-עד כמה את יכולה כבר, לא לשנוא- אלא לא לאהוב , את עצמך. קחי שאיפה, מן האוויר הצלול, נשמי נשימה, לא מתוך אוויר מהול.  [צרחי אם תוכלי ]         השמיעי קולך. כי השתיקה לא תיטיב עימך, היא לא תסיר מעוונך. בקשי סליחה, מחילה וכפרה, אינך יודעת כלל על מה האשמה, יודעת את שעשית רע, אך אינך יודעת - אינך יודעת האם תבוא על זה המעשה- מחילה. איני יודעת, אם יסור עווני מעליי, איני יודעת אם לאבד תקווה, להכנע לייאוש, אחרי כל מה שעברתי. איני יודעת מה עלי לעשות עם חיי, האם להמשיך במסע הארוך, מלא הקשיים הזה , או שמא לעצור, להסתכל מן הצד, לא להכנס לתוך המסגרת הזרה של הלא נודע. לעיתים חושבת אני - כיצד עלי לנהוג בכל מיני מקרים, קשים, עצובים, מרגיזים. איני יודעת אם אני עומדת בנסיונות- שניצבים למולי, כל יום ויום. האמת היא, שאני יודעת באיזו דרך עלי ללכת ---אבל אחרי הכל ...האם עלי לנסות לעלות במעלות, כשאני יודעת וחשה , שעוד רגע המדרגות קורסות?! רק את זאת ברצוני לדעת- מה עלי לעשות.