ידי אבי עוד מונפות מעל גופי אוחז בלהב תער חד ומשונן ואנוכי קשור אל סלע ובעיניי רק מבקש לראות עיניו דמעה שקופה יורדת חרש על לחיי עיניו כבו, אינו מביט בי "אבי חדל, מה תעולל אני בנך אשר אהבת מכולם, אימי שתקה אך מה אִתה חַשוֹב עליה" אבי שותק ומתפלל אני מביט עצם עיניו ולא רואה אותי יותר חתמתי פי ולא אמרתי את כל אשר רצה לבי לומר לאל הרי אראה אותו עוד רגע בעצמי בשערי הגן בעדן אך כוח הרצון לחיות דובר מפי "חדל! הופיע המלאך, הוא מעלי אבי הבֵט גם אל השיח איָל סבוך בו בקרניו הקרב אותו התר כבלי והשיבני אל אימי לא אספר את שהיה פה"