(הסיפור לא בא לתאר את אסון התאומים, אלא את נסיעתי לאומן בצל האסון, לכן אין בו שום תיאור לאסון עצמו)
הארגון היה דווקא לא רע, שלא כדרכי, הייתי אמור אותה שנה לטוס די מאוחר.
הזמנו מונית, קבענו עם הנהג לשעה 4.00 אחה"צ, בלילה ההוא הייתי צריך לסיים כמה דברים דחופים, אז רק לפני הצהרים הלכתי לנוח קצת.
קמתי בשעה 3.00 בערך, חברי התקשר אלי, להזכיר לי שהמונית יוצאת ב-4.00, לקחתי את המזוודה, וידאתי שכרטיס הטיסה, הדרכון והויזה הקבוצתית בידי ויצאתי לדרך...
באמצע, התקשר אלי אותו חבר, "שמעת? היתה תאונת מטוס בתאומים", "יו, מה אתה אומר", עניתי, לא מתאר לעצמי איך זה קשור אלי...
העמסנו ויצאנו לדרך.
כל הדרך פיטפט הרדיו על הנעשה בארה"ב הרחוקה, כל שדות התעופה נסגרו כמובן, ואנחנו ריחמנו על הברסלבים, שיתקעו עכשיו, לא יודעים איך הם נוסעים לאומן במצב כזה...
ברדיו מסרו שעדיין ישנו חשש ששני מטוסים חטופים משייטים להם אי שם באויר העולם, בנין אחד כבר התחיל לקרוס כמדומני, והשדרנים שידרו את זה כאילו זה משחק כדורגל...
ואז, באמצע הדרך, חלפה כברק המחשבה במוחי, "היי, הישראלים בטח יסגרו גם הם את שדה התעופה...", אבל האופטימיות טענה שזה לא יתכן, ומה פתאום, ואיך בכלל זה קשור אלינו ואין שום קשר לישראל...
הגענו לשדה, העמסנו את המשקל, עשינו אפילו איזה דיל עם חב"דניק נחמד, שאנחנו ניקח לו משקל בשביל צא"ח, כן, הם יקחו את זה מאיתנו בקייב מיד, לא, לא יהיו בעיות עם המכס, אין שם שום דבר שאסור להעביר, תודה, ממש תודה שעזרתם לי...
הצ´ק אין עבר חלק, חברת אירוסוויט המעתירה הואלה בטובה להרשות לנו לטוס עימה, ממש נחמד, הדיילת ממש התחשבה בנו, נתנה לנו מקומות נוחים וסמוכים, כפי שביקשנו, ואחרי שהעלינו את כל החבילות החב"דיות ושכנותיהן הברסלביות בדלפק אפס, צעדנו בדרכינו לקומה העליונה.
קומת הדיוטי פרי די חייכה אלינו באותה נסיעה, משמר הגבולות עבר חלק, רעש החותמות נשמע היטב בהקליקן את סמכותה הרשמית של מדינת ישראל המרשה לנו לצאת מגבולה ומעידה שאיננו עריקים או סתם פושעים חס וחלילה.
כבר היה די מאוחר, אז הלכנו להתפלל בבית הכנסת, הרמקולים השמיעו מידי פעם התראות על חפץ חשוד, מאבטחים הסתובבו להם בעצבנות הלוך ושוב, אבל אנחנו בבית הכנסת, שם שקט...
תוך כדי שאנו יושבים, בא לפתע אחד הנוסעים במרוצה, "ביטלו את הטיסה, אין שום טיסות נכנסות או יוצאות...", "מה???" שאל מישהו, "הרי לפני כמה דקות יצאה טיסה לפראג"... "לא יודע, אבל כך אמרו לי במודעין הרגע", ענה אותו ברנש נחמד...
הייתי באמצע תפילת ערבית, החברים הלכו לברר וחזרו בהודיעם שאכן כך, אין שום טיסה, מטוסינו אף לא נחת בארץ כלל, נוסעיו הוחזרו אחר כבוד לאוקראינה אחרי נחיתת ביניים בקפריסין, תפילה שכזו, כמעט מעולם לא הייתה לי, "הייתכן", חשבתי, "היתכן שלא נוכל להגיע לאומן השנה?" לא... פשוט לא יתכן...
אחרי התפילה, ישבנו לנו, מחליטים שעד שלא יודיעו לנו מפורשות לחזור הביתה, פשוט נשאר כאן, נחכה לטיסה, חיכינו, כבר החילונו לתכנן איך נוסעים לטורקיה, באניה? ברגל? משם כבר נמשיך...
מאבטח נכנס לבית הכנסת, ידו על ראשו לכסותו, שני אקדחים למתניו. המון זמן כבר לא ראיתי אדם כה לחוץ, הוא ניגש לארון הקודש, נשען והחל מלחש תפילה כלשהי... הוא יוצא לאנשהו? למה הוא כה לחוץ? האם המצב כה גרוע?
ליבנו לחש תפילה יחד עימו, התפללנו שנוכל להגיע לציון רבינו, כי זה הלא פסגת שאיפתינו... התפללנו ששום יהודי לא יפגע, שאם הוא יוצא לאנשהו, שיחזור בשלום...
ואז היא הגיעה, בלאקוניות אמרה שאין שום טיסות, שניגש לתחנת המשטרה לביטול החתימות, ניגשנו, שאלותינו כולם, נענו ב"לא יודע\ת", וכי מה? חשבנו שהשוטרות ידעו מתי יתחדשו הטיסות? אבל ההגיון לא בדיוק עבד אז...
ירדנו למטה, חילקו את החבילות, התקשרנו לחב"דניק ההוא, שיבא לקחת את חבילותיו, ובנתיים חיכינו שיקחו מאיתנו את כרטיסי העליה למטוס ויחזירו לנו את כרטיסי הטיסה.
נציגות אירוסוויט שתקה, שוב ושוב, על כל שאלה שנשאלה, שמענו את התשובה הנפוצה ביותר בעולם "לא יודעים", "כן, אבל מתי יחודשו הטיסות?" "תקשיבו לרדיו"...
חזרנו הביתה, הורי התפלאו מאד לראותי שם, ודי נלחצו כששמעו שאין טיסות, הלחץ הזה, הפך ביממה הקרובה להיות מנת חלקם של כל חסידי ברסלב ברחבי הארץ...
למחרת, היינו צמודים לרדיו, כל שעה התקשרנו למשרדי "כספי תעופה", כל שעה שמענו תשובה אחרת, "כן, הטיסות יחודשו אחרי הצהרים", "לא, עדיין אין אישורים", "כן, הטיסה הראשונה שתצא, היא הטיסה שלכם", "לא, איני יכול לטומר לך כלום, עדיין אין שום מידע, תקשיב לרדיו ומיד כאשר יודיעו שיש טיסות תחזור לשדה", "תשאיר מספר טלפון ונחזור אליך" (עד היום אני מחכה לטלפון, אגב...)
בצהרים, הודיעו שאחרי הצהרים יתחילו שוב הטיסות לצאת ולבא, בתחילה, אושרו רק טיסות אל-על, "אנחנו מכירים אותם", אמר שר התחבורה ברדיו...
הגענו לשדה, חברינו מטיסת אל-על, עלו למטוס, ואנו נשארנו שם, מחכים לישעותינו שתבא, ובנתיים מנסים לתפוס בר סמכא כלשהו, כדי לברר מה באמת קורה כאן...
לידינו, התראיין מנכ"ל אל-על לטלוויזיה, מקשקש משהו על ביטחון ובטיחות, אנחנו חיפשנו בנתיים טיסות אחרות, למקרה שיכלו כל הקיצים, אבל לא מצאנו שום דבר סביר...
בנתיים כבר נהיה לילה, חיפשנו לנו פינה להניח את חפצינו, לא כל כך יכולנו, שכן כרגיל במצב כזה, הסתובבו מאבטחי השדה ובלשו בעינים חודרניות אחרי כל חפץ עזוב, עשרות פעמים שמענו במשך שהייתנו את הכרוז מכריז "פינוי קהל מאולם...", "בטל פינוי קהל ב..."...
באמצע הלילה, כבר חיכו מאות חסידי ברסלב לטיסות הצ´רטר שלהם בטרמינל 2, שמועה הסתובבה, שטיסתנו המוחזרת, תהיה "סדיר מוקפא" ותצא משם, אז זזנו לשם, שם, היה בלאגן לא יותר קטן, טיסות אירוסוויט עדיין לא הגיעו, ומאות החסידים, התערבבו שם לחוצים ודואגים, לא היה לנו כח לחזור, אז נשארנו שם, מנסים לברר שם עם נציגי אירוסוויט מה בדיוק הם מתכננים לעשות איתנו...
פגשנו נציג אירוסוויט, אחרי שטרטרנו לו קצת, הוא התקשר לנציג החברה בארץ, "בשבע בבוקר תצא הטיסה שלכם", אמר "בטוח?", שאלנו, "כן, עדיין לא פירסמו, אבל זה בדוק"...
נו, אם כן, כבר כמעט נרגענו...
השעון די זחל, אבל בסוף גם השעה הזו הגיעה, לאחר תפילת שחרית כוותיקין, צעדנו חזרה לטרמינל 1, מצפים ומחכים לראות על המסכים את טיסתנו, אך אויה, שום טיסה שכזו אינה מופיעה על המסך...
ניגשתי למודיעין, אולי להם ידוע משהו... לא, הם לא יודעים.. "ומתי תדעו?" שאלתי, הפקידה, שראתה שאני לחוץ, ענתה לי "הכל משמים, לא?" הוכרחתי להודות בצדקת דבריה, לא היה לי גם כח להסביר לה משהו על "השתדלות", ושבתי לבית הכנסת.
שוב ושוב חייגנו ל"כספי תעופה", שוב ושוב שמענו שהם יתקשרו אלינו, שוב ושוב שמענו הבטחות שהנה, הנה יוצאת הטיסה, ובכלל, המטוס כבר כאן...
בשעה 11 בצהרים, הודיעו שהטיסה תצא ב-3.00 אחרי הצהרים, הפעם לא סמכנו על זה, והחלטנו שעם עד השעה 2.00 לא מופיעה הטיסה על המסך, אנו לווים כסף וןקונים כרטיסים דרך שוויץ (זו היתה הטיסה היחידה שהיתה)...
בשעה 1.00, הופיעה הטיסה על המסך...
שעה לאחר מכן, צעדנו לעבר דלפקי הצ´ק אין, שם ראינו לפתע שהועברנו לדלפקים אחרים, אבל גם בהם לא היה שום סימון שמתנהל כאן רישום לטיסת אירוסוויט, המסך דווקא טען שזו טיסה לציריך...
בסוף גם זה עבר, והתברר שהיתה איזו טעות, עברנו שוב את הבידוק הבטחוני (אגב, כושל לחלוטין!!! הם לא העבירו אותנו בידוק, משום שהיו מדבקות בידוק של אותה משמרת, למרות שאמרנו להם בפירוש שהבידוק היה לפני יותר מ-12 שעות) עברנו גם את הצ´ק אין ועלינו שוב למעלה...
השעה 3.00 חלפה עברה לה ביעף, הטיסה, איך לא, נדחתה לשעה 6.00 בערב, בשעה חמש וחצי, טענו הטוענים שהטיסה נדחתה שוב, והפעם, לשבע וחצי, השעה שבע וחצי חלפה גם היא בלא תוצאות, הפעם הודיעו הדיילות שהטיסה נדחתה לשעה 9.00, הועברנו משער יציאה אחד למשנהו, וממשנהו לקצה השני של הטרמינל, היה די נחמד, אין מה לומר, כזה מסלול, אפילו בנסיעתי הראשונה, בדרכון צרפתי מזויף ודרך למעלה ממחצית מדינות אירופא, לא עברתי...
השעה 9.00 הגיעה, שער היציאה נפתח ואחרי שנלקחו מאיתנו ספחי כרטיס העליה, הועלינו אחר כבוד לאוטובוסים, בחוץ היה די חם, דלתות האוטובוס נסגרו, אך שום דבר לא קרה, נשארנו סגורים באוטובוס...
בסוף, כמו כל דבר רע, גם זה עבר, הגענו למטוס, המטוס, היה מטוס של חברת בוידעם אוקראינית, מטוס שבטח ראה תקופות יפות יותר, הכסאות נראו כמי שנלקחו בעל כרחם ממשאית זבל איזושהיא אי שם בין ויניצא לרובנו...
גם אז לא טסנו עדיין, עבר עוד זמן, אבל אחרי שלשים וכמה שעות של שהייה בשדה התעופה, המראנו בסוף כשמטרת פנינו: קייב.
נחתנו בטרמינל הצדדי, לא קיבלתי את המסמך המאשר שנכנסתי כחוק, משום שנוסעי הצ´רטרים אינם מקבלים כמוהו (ואנו נחשבנו משום מה נוסעי צ´רטר), מה שעשה לי בעיה ביציאתי, משום שיצאתי דרך מעבר גבול יבשתי.
אבל זה כבר סיפור אחר והרבה פחות מענין...
