תשע שנים וחמש מלחמות. ובין מלחמה למלחמה הודנא. וכמו בהודנא, אתה יודע שמשהו רוחש מתחת לפני השטח ומחכה להתפרץ ואתה חי באי-וודאות מתי תפרוץ האינתיפאדה הבאה.
לעיתים הלחימה היא בעצימות נמוכה, רק עם סכין, ולעיתים מתפתח קרב של ממש ואתה מכניס את הכלים הכבדים, את הכדורים והפגזים.
פלאשטים שמתפוצצים ושולחים חיצים קטנים לרחבי השטח שאמורים לפגוע באויב. ולחסל אותו. אבל הטוב והרע קרובים מדי. ולעיתים, קרובות מדי, כשאתה מנסה לפגוע ברע אתה פוגע בטוב ללא כוונה.
ולעיתים, דווקא המסננים דופקים את כל העסק. אז יש פעמים שפשוט מחליפים. אבל לפעמים, המסנן הדפוק כ"כ שנדפק לך כל המנוע ואין זמן לתקן את הטנק ואז איבדת מכוחך להילחם.
ושטח הלחימה משתנה. לעיתים גבעות חשופות, לעיתים שטח בנוי, מבוצר היטב. ולעיתים המלחמה מגיעה אל עמדות הפיקוד ולא עלינו גם אל המפקדה הראשית, המפקדה שבעורף.
וכשהלחימה מגיעה למפקדה הראשית, כשהלחימה מגיעה לעורף אזי מצבך גרוע. כי כשהמפקדה הראשית תחת הפגזה הקרב לא מנוהל כמו שצריך. והקו הקדמי מאבד את המורל. וכל הלחימה נעשית קשה ומסובכת הרבה יותר.
ואם הקו הקדמי אבד לך, והמפקדה נמצאת תחת אש וגם העורף, אזי מצבך קריטי למדי. כי איזה כוח יוכל להילחם כשהוא יודע שהקו הקדמי נפרץ והמפקדה הראשית לא כ"כ מתפקדת כי היא תחת הפגזות כבדות? נוצר כזה ברדק בשטח שאף אחד לא יודע מה קורה מסביבו.
ואתה? אתה מתקרב לקיצך.
פעמים שאתה מבין את זה ונלחם בכל הכח ובדרך נס ניצל. פעמים שמגיעה לך עזרה מאיזשהו מקור חיצוני. ופעמים שאתה נלחם, אבל מפסיד, ואז הכל נגמר. הכל תלוי כמה מוקדם אתה קולט את זה. כמה מוקדם אתה מבין שאין לך סיכוי. או שמא אף אדם לא מוכן לקלוט ולהבין ולעכל שנגמרו הסיכויים?....
ככה עם הסרטן, אף פעם לא תדע מה הוא מכין לך. איזו התקפה מתוכננת לך ומתי.
וגם עכשיו, חודשיים אחרי שנגמרה הלחימה והפסדנו אני עדיין לא מצליח להיפרד. אני עדיין לא מעכל. והאם בכלל אפשר לעכל כזה דבר. שהפסדת את הדבר הקרוב לך ביותר?...
=======================================
לזכרה של אמא, אמא שלי
טז טבת התש"ו - יד טבת התשס"ד
תגובות