השאלות הקטנות שקמות איתי כל בוקר,
מכרסמות לי עכשיו בביסים זעירים מהלב
את התשובות הגדולות, האלמותיות
שהראת לי
כשביקשתי לטעום מעץ החיים
לא נדהמת יותר, לא נפעמת
אזי עומדת שתולה, בוהה נכחה
בכלי שיצרת, שקראת - אני
מתמלא בזרזיף של טירוף הדעת
המתקרא נורמליות
===================================
יצירה זו נכתבה ע"י חברתי הטובה בשעת משבר קשה שהייתה לה.
ממנה למדתי לעמוד על הרגליים גם כשקשה, גם כשנמאס, גם כשאין כבר כח...
לע' היקרה, נשמתי התאומה - תודה!
