תחילה גלו אל בבל
שם שהו עד זרובבל
ראו אז כך יושבי תבל
שכינה בירושלים
קרא צר עלינו מצור
צר עלינו הלוך וצרור
פקודיו אמרו לגמור
יושבי ירושלים
על ירושלים עלו
ספר תורה בערו
נטלו העם והגלו
שכינה מירושלים
מה נהדר היה ביופיו
לא נוכל לשער חציו
כיצד זה לא עמד במריו
בית שכינה בירושלים
יום מר היה זה לישראל
טענות בר קמצא כנגד א-ל
חברו בו לאוזני ערל
להחריב ירושלים
זעקו צדיקים מעונים
וזעזעו יושב מעונים
התאבלו אלפי שנים
על חורבן ירושלים
דם ניגר אז ברחובות כמים
גם בני אבות בין שיניים
בוערה עד לב השמים
חרבה ירושלים
אומות רבות קמות ונופלות
אך עם ישראל ממשיך לגלות
אימתי נוכל לחלות
שכינה בירושלים?
תגובות