כן, אני יודעת שזה מסורבל, אבל באמת שלא יכלתי לראות שוב ושוב את הקטע על מיכל ודוד בלי להתיחס לאהבת האמת (אני מאמינה) שהיתה שם! :)
מיכל, זה אני יונתן מרחוק
זה אני, משב רוח צלול
שותפך לרגש המר המתוק
במדרון החיים התלול.
אחותי הבוכה בחדרי חדריו
אחותי, פרח רמוס
הבוכה, ניכורו של האיש שתאהב
שגנב את ליבה וינוס.
שוא הלכתי אחר יופיו
אשמעך ממקומי בוכיה
ובהד מילותייך ליבך ומריו
בת מלך זרה, הומיה
עת נגזר לך אשתו לא להיות
עת נגררת לפלטי בן ליש
עוד בכיתי לך אז בעיני החיות
אך פניך היו אז כשיש.
בי בגד, זעקו עיניך
בשובך נכלמה אליו
את נכלאת וכבלו כנפייך
והוא מאה נשים אהב.
והנה אני, לי בכית, לי זעקת,
בהגיע עדך דבר מותנו
נזעק להזכיר לך האיש שאהבת
האיש שאהבנו שנינו
אנו, בני שאול, נסיכים גולים
לנו איש לא גזר גלות
גורלנו נקבע כי נאבד בגלים
שיצרו אחרים
ונטבע בגדלות
אהבת ההולך אל הבא נאהב
רגע לפני לכתו
אהבת הרואה מנגד עיניו
ועזבון ילדיו ומותו.
ואכן - שונה הוא וטוב הדבר
כי עמנו זקוק לאחר
עם שחוקו, קלילותו ודברו הנמהר
לרועה אדמוני מכרכר.
הנה תמו דבר ותומם הוא קיצי
יורש עצר עזוב ונשכח
אך אני והוא חתומים בחיצי
ובאהבתנו אותך.
לא תמיד יוותרו חותמינו בחלד
היא סובבת דורות ולא די לה
ומיכל בת שאול לא היה לה ילד
וביום מותה
היה לה.
תגובות