מנסה לפתוח את העיניים,
לאור בוקר
לאור זריחה,
ותוהה,
מה כבר בוקר?
ואיך כבר זריחה?
וכשמתלבש לי באיטיות,
מבריש את שערי,
אני מנסה לקלוט,
שעוד יום לפני,
שעוד מעט גם הוא יגמר.
[ליצירה]
ראיתי פה איזו תגובה שזה קצת דמגוגי.
אז לא,
זה מאוד דמגוגי.
אבל באמת לא אכפת לי.
תכתבי כמה דמגוגיות שאת רוצה, זה באמת לא מפריע לי.
אבל דוגרי, יותר אכפת לך מהערבים מאשר האחים שלך?
גם אני לא אוהב את נוער הגבעות יותר מידי, אבל אני אעדיף אותם על פני איזה ערבי שפל. כי הם האחים שלי, וחוץ מזה, אז ילד קטן אמר על ערבי שהוא ערבי, אם אתה ערבי גאה אז זה לא אמור להפריע לך, אלא שכנראה (בטוח) שיש להם במה להתבייש.
אז שיתביישו, ושיבישו אותם עד מאה ועשרים.
סתם רוצחים.
עם של רוצחים.
ועל חרבך תחיה.
ימח שמם.
שתבוא גאולה בקרוב.
תגובות