הוא החמיא לה. היא לא היתה רגילה ליחס כזה. בהתחלה היא חשבה שהוא נחמד, נחמד לכולם, אך מהר מאוד היא גילתה שאליה הוא מתייחס קצת אחרת. באחד מימי שישי, סמוך לכניסת השבת, הטלפון בביתה צילצל. קול לא מוכר ביקש לדבר איתה. המילים שבקעו מהמכשיר הפתיעו אותה עד שלא הוציאה כמעט הגה. במשך השבת היא חשבה על אותה שיחה, שיחה שלא ברשותה. על הדברים שהיתה צריכה לומר לו ולא אמרה. לא אמרה כי לא רצתה לפגוע, בו. היא היתה בטוחה שזה משהו חד פעמי, גם הסקרנות שלה עבדה שעות נוספות (גם ככה היא לא נחה לרגע, הסקרנות) לכן לא חשבה שכדאי להפוך את העכבר לפיל. אך השיחה הובילה לשיחות נוספות והעכבר הפך לפיל ואפילו לממוטה. הוא כתב לה שירים, שחייכו אותה בהתחלה, אך עם כל שיר החשש בליבה גדל וגדל. היא לא הבינה איך אותו בחור יכול להרגיש כלפיה את הרגשות שהיו מצויים בשיריו. רגשות ששמורים בליבה לאנשים הקרובים אליה באמת. רגשות שחשים כלפי מישהו אחד, יחיד ומיוחד. רגשות. והוא הרי לא ראה אותה מעולם, לא הכיר אותה באמת, כמו שהיא. הוא יצר חלום. חלום המבוסס עליה, על פי דברים שהוא שמע או קרא. חלום שבנוי מחלקים קטנים של פיסות שמרכיבות אותה. חלום שלא יכול להתקיים במציאות. והיא כמו בעבר היתה בטוחה שהזמן יעשה את שלו וחוסר היחס שלה ישכיח ממנו את החלום, שהפך לחלום הבלהות שלה. כל נסיונותיה להתעלם ממעשיו גרמו לו להגיע לשיאים חדשים, כדי למשוך את תשומת ליבה. הוא לרגע לא עצר לחשוב שאולי היא לא מעוניינת בכל הדברים הללו שהוא עושה למענה וככל שהוא השתדל יותר כך גדל המרחק בינהם, חצה גבולות ועבר קוים אדומים. ********** קו ********** היא לא טובה בלנפץ חלומות אז תסלח לה על כל מה שהיא הולכת להגיד, תסלח אבל תפנים... אתה חייב להתעורר מהחלום, לנחות לתוך המציאות ולמצוא מישהי אחרת שתקבל את כל מה שיש לך להציע בשמחה ובאהבה. היא, החלום הזה שיצרת, לא באמת קיימת. זאת שכן (קיימת), לא מעוניינת בכל הדברים הללו. אז די. סוף.