היא תמיד סופגת הכל את הדמעות הניגרות לתוכה כשאף אחד אחר לא שומע את כל כאבו של היום הנאסף לתוכה בסופו היא תמיד סופגת הכל את החבטות הזריקות ההשלכות חסרות הרחמים לכל עבר עד שהיא כמעט נקרעת מהזעם המתפרץ עליה כשהיא בכלל לא אשמה היא תמיד סופגת הכל את כובד המשקל הצונח עליה כפתרון אחרון לעייפות כשצריך להישען על מישהו את חיבוקי הדוב הנואשים ובכל זאת, היא תמיד נשארת רכה היא תמיד סופגת הכל בשביל מה יש כריות?