נדנדה ירוקה-צהובה

ירח ישן אתמול תחת שמיכת עננים עבה, ונטש כמה כוכבים מאחוריו. ציפורים נדמו על העצים, חתולים הסתתרו בפחים, כולם חשבו שהם ישנים שנת ישרים. היינו שנינו, את ואני, בגן הציבורי, מתנדנדים, לא מפחדים. פעם את עולה ואני יורד, ואחר כך את יורדת ואני עולה. נדנדה חורקת, ירוקה-צהובה, קצת ישנה. נשמור על איזון אמרתְ, שנראה אחד את השני, בצורה ישרה. בהתחלה זה היה מסובך, לדעת איפה לשבת ואיך, אבל לבסוף, הצלחנו והבטנו בעיניים של השני, בתמיהה. הזכרנו את מפת הדרכים. דיברתי על פינוי מאחזים למען שלום. התחלת לבכות, והאיזון נשבר, הנדנדה מעדה. שלחתי ידיים קדימה, כדי לנסות לאזן אותנו מחדש. הרגעתי אותך, "שלא ניפול" אמרתי, וויתרתי. הגשת לי ידיים חזרה, והתאזנו מחדש, בערך באותה תנוחה. דיברת על טרנספר לערבים. התחלתי להתעצבן, והאיזון נשבר, הנדנדה מעמדה. שלחת ידיים למעלה, כדי לנסות לשמור על האיזון. הרגעת אותי, "שלא נתייאש" אמרת, וויתרת. הגשתי ידיים חזרה, והתאזנו מחדש, בערך באותה תנוחה. דיברתי על העברת שטחים למען שלום. התחלת לצעוק, והאיזון נשבר, הנדנדה מעדה. שלחתי ידיים לצדדים, כדי לנסות להמשיך לאזן אותנו. הרגעתי אותך, "שלא נתרסק" אמרתי, ושוב ויתרתי. הגשת יד חזרה, והתאזנו מחדש, בערך באותה תנוחה. דיברת על כל הר הבית שלנו. התחלתי להסביר, והאיזון נשבר, הנדנדה מעדה. שלחת ידיים בסיבובים, כדי להשאיר אותנו מאוזנים. הרגעת אותי, "שלא נישבר", אמרת, ושוב וויתרת. הגשתי יד חזרה, והתאזנו מחדש, בערך באותה תנוחה. דיברתי על פינוי המתנחלים למען שלום. התחלת להתעצבן, והאיזון נשבר, הנדנדה מעדה. שלחתי ידיים לכל מקום, כדי לנסות לאזן אותנו מחדש. הרגעתי אותך, "שלא נוותר" אמרתי, והפעם אמרתי: "אני באמת לא מוותר". את קמת והלכת, והאיזון נשבר. נפלתי מהנדנדה ונקרעה לי החולצה בין המילים: "עם ישראל". "ציונה!" צעקתי, "לאן את הולכת?" "לחפש לי חבר אחר ישראל" צעקת חזרה. הייתי אני, לבדי, בגן הציבורי, מביט, לא מאמין. עומדת לבדה מיותמת, בצורה עקומה. נדנדה שקטה, ירוקה-צהובה, קצת ישנה. ובמגלשה ממול, מתגלש לו בשקט ובצער, שלום הילד.