סקנדינביה 1120 סקרלט לקחה קווצת שיער שפלשה לפניה ומשכה אותה מאחורי אוזנה. השמש זרחה מעליה בצהרי היום ובכל זאת היה לה קר. היא עצרה את סוסה כדי לתת לחיה לנוח קצת. בטנה קרקרה מרעב והיא הוציאה לחם מתוק וטרי מהשק שאייווי נתנה לה, היא התיישבה מתחת לעץ עבה גזע ולעסה את הלחם להנאתה. שלוותה הופרה כאשר שמעה רעשים. קולו שבאו מהשביל שמאחורי העצים. הקולות היו דיבוריהם של גברים. סקרלט שמעה רק שני קולות אבל היו לפחות חמישה סוסים. "לא אמרת לי שום דבר על שודדי דרכים!" קרא אחד מהם, הוא היה בעל קול עבה, סקרלט הביטה מעבר לעץ וראתה אותו. הוא אומנם לא היה הגבר הכי נאה בעולם אבל כשהיא ראתה אותו יושב על סוסו האפור גבו זקוף וגאה ליבה החל לקפוץ בתוכה, הוא היה בעל עור כהה מעט, שיערו היה כמעט שחור ומסופר יפה, עיניו היו גדולות וכהות אבל סקרלט הבחינה באפילה שבהם כאילו הוא שוקע בתוך תהום שחורה. "אמרתי לך להוביל אותי בבטחה" הוא קרא לעבר אחד מחייליו. "אני מצטער לורד הנרי" אמר החייל "אבל זו הדרך המהירה ביותר, אני-" "מספיק עם הדיבורים" אמר הנרי "רק קח אותי לחוף" "כן מיילורד" הנרי הביט לעבר העצים, סקרלט חשבה לרגע שראה אותה ומיהרה לעץ שמאחוריה ושמעה שהסוסים לא זזים. ליבה דפק חזק. "כן, הבה נזוז" אמר הנרי והסוסים הלכו משם, כמה זמן לאחר מכן סקרלט הציצה סביבה וסקרה את העצים לראות אם הם מסתתרים איפה שהוא ועורבים לה ואז עלתה על סוסה והמשיכה בדרכה. צחוק. צחוק קולני אכזרי ומרושע. סקרלט שמעה אותו מימינה, מתחת לגבעה התלולה והנמוכה. היא ירדה מסוסה וקשרה את המושכות לענף עץ. היא רצה בשקט לעבר הגבעה וכרעה על ארבע מביטה למטה. הגבעה השקיפה על השביל שנועד לאנשים שעוברים ביערות להגיע למקומם בבטחה אבל הם עשו בדיוק ההיפך כי שודדי הדרכים ידעו איפה לתפוס שיירות של אנשים תמימים וחפי פשע. טוב, היא הוסיפה לעצמה, כמעט כל האנשים שעברו כאן. למטה היא ראתה את הגבר ששמו הנרי עם ארבעת חייליו. הם היו מוקפים בשבעה שודדי דרכים "תראו מה הגיע אלינו" אמר אחד מהם, קולו גס וסקרלט ראתה את שיניו הרקובות כשחייך ברשעות "שלחו ילד בליווי ארבע חזירים" היא הרימה את ראשה מעט יותר למעלה כדי לראות את מיקומם של כל הגברים שהיו למטה. היא ראתה גם שהנרי וחייליו הופשטו מנשקיהם. חמישה חרבות שכבו על הרצפה. הנרי ואנשיו יכלו בקלות להלחם נגד שבעה שודדי דרכים אבל היו שני בעיות שהפכו את זה ללא קל בכלל: ראשית היה גורם ההפתעה שעמד לרעתם של הנרי ואנשיו ושנית, למרות שהשודדים היו רק שניים יותר מהם במספר אבל הם היו כל אחד פי שניים מהגודל של הנרי ואנשיו. סקרלט שנאה לעשות זאת, אבל כאן היא הייתה חייבת להתערב בקרב לא שלה. היא לא ידעה למה אבל אוטומטית היא שלפה את רובה החיצים שלה והטעינה בו חץ רגיל. "תנו לנו ללכת ונחוס על חייכם" אמר הנרי בבטחון והצחוק גבר "מה תעשה לנו ילדון?" שאל אחד השודדים "תרביץ לנו?" הם צחקו משעשוע "אני לורד הנרי מאגאמאר ואני מצווה עליכם לשחרר אותנו" קרא הנרי וכעס עוד יותר שהם לוקחים את דבריו כשעשוע "ובכן, לורד הנרי מאגאמאר, תארים לא יעילים כאן בחורשות" "ינקמו את מותי" אמר הנרי, השודד שדיבר איתו שלף סכין ותפס בבגדיו של הנרי מרים אותו מעט על רגליו הוא הפנה את הסכין למעלה כלפי צווארו של הנרי "לא נראה לי" הוא אמר "לא אם לא ימצאו את גופתך" הם צחקו שוב. "נראה אם תצחק על זה" לחשה סקרלט מכסה את ראשה בברדס. היא כוונה את רובה החיצים שלה לעבר השודד, הוא עמד לדקור את הנרי, היא ירתה את החץ והוא פגע ביד האוחזת בסכין. ברגע הבא כולם ראו את הסכין על הרצפה ואת החץ בתוך ידו של השודד. בדיוק באמצע. "מה זה היה?" קראו השודדים אבל לא ראו אף אחד, הם הביטו סביבם באימה מחפשים את מקור הירי "זה בא מהעצים, מטומטמים!" קרא השודד הפצוע כורע על ברכו מהכאב שפילח את כף ידו, שני שודדים רצו לעבר העצים משם נורה החץ. הנרי ניצל את ההסחה, הרים את חרבו וחייליו עשו כמוהו. השודד קם על רגליו ופרץ בצחוק. "אתה מתכוון להלחם בנו ילד?" הוא שאל את הנרי "עד טיפת דמי האחרונה" אמר הנרי והניף את חרבו באוויר, יוצר חתך על לחיו של השודד. שודד אחד בעל שיער כתום ומקורזל צעד בין העצים וראה את הסוס החום קשור לענף עץ, הוא התקרב לסוס ושמע קול מאחוריו, הוא הסתובב וסכין חתכה את גרונו, הוא נפל כמעט מיד לקרקע, דם זורם מתוך צווארו. חברו קרא לו כמה פעמים ומצא אותו שוכב ללא ניע, הוא הסתכל סביבו אבל לא ראה אף אחד. כאילו באה רוח, הרגה אותו ונעלמה. סקרלט הסתתרה מאחורי גזע עץ עבה ממש מאחוריהם ונגבה את להב הסכין מהדם בגלימתה. השודד כרע לעבר חברו מחפש צעדים או סימנים של הרוצח. סקרלט יצאה מאחורי הגזע ובעטה בפניו, מגפי הברזל שלה גרמו ללסתו להישבר והוא נפל על גבו חסר הכרה. סקרלט לקחה את נשקיהם והסתירה אותם בשיחים. אחר כך היא פנתה לשביל. חייליו של הדוכס הוכיחו לכל שכל אימוניהם היו לשווא כי הם נפלו זה אחר זה בקלות על ידי השודדים. גם אם היו מיומנים טוב בנשק הם לא יכלו לגבור על השודדים כי הם היו כה גדולים וכה חזקים. החיילים נוטרלו מנשקיהם והופלו חסרי נשק והגנה. "חייליך זולים" אמר השודד להנרי, הנרי הניף את חרבו שוב אבל החטיא. השודד הפיל את חרבו של הנרי מידו וכרך את זרועו סביב צווארו, עומד מאחוריו, מונע מראותיו לשאוף אוויר. חץ נורה מתוך העצים והרג את אחד השודדים שעמד להרוג את אחד החיילים. החץ נתקע בגבו. "זה שוב הוא!" קראו השודדים שודד אחד הסתובב לעבר העצים וחץ ננעץ בין שני עיניו. השודד השלישי החל מפחד ורץ משם "חזור לפה פחדן" קרא לעברו השודד שאחז בהנרי שפניו החלו מאבדים את צבעם. חץ פגע ברגלו של השודד שאחז בהנרי והוא צרח אבל לא עזב את הנרי. סקרלט גלשה למטה בגבעה, הברדס עדיין מכסה את ראשה ופניה. אחד השודדים שנותרו עמד שם וסקרלט כוונה את רובה החיצים לער מתחת למותניו. הוא ראה את זה וברח משם באימה. סקרלט הפנתה את רובה החיצים לעבר השודד שחנק את הנרי. "אם אתה רוצה לחיות" היא חיקתה את קולו של יו, קול כהה וגברי "מוטב שתעזוב אותו" "מי אתה?" שאל השודד והיא ירתה חץ נוסף אל כתפו "אמרתי לך" אמרה סקרלט "רוצה את החץ הבא עובר דרך שני אוזנייך" השודד הרפה מיד מאחיזתו בהנרי. הנרי נפל על ארבע משתעל, הוא שאב אוויר במלוא ראותיו. השודד חייך חיוך מאוס לעבר ה"זר" שאיים עליו וברח משם. הנרי עמד להרים את חרבו מהאדמה רק כדי לראות את הזר שהציל את חייו דורך עליה "מה אתה חושב שאתה עושה?" שאל הזר בקול רגוע. הנרי קם על רגליו. "אני הולך להרוג אותו" הוא אמר בהחלטיות "לא, אתה לא" אמר הזר שמתחת לברדס "אל תתערב בעניינים לא לך, זר. מי אתה בכלל?" "אני הצלתי את חייך ואת חייהם של אנשייך" "בהה, יכולתי לטפל בהם בעצמי" "כן, בטח" היא אמרה באדישות "אתה תמיד כזה חסר הוקרה כלפי המיטיבים עימך?" היא החלה פוסעת לעבר הגבעה ועלתה עליה "ברור לי שעשיתי טעות בהצלת חייך" היא אמרה. עכשיו, בקול שלה. היא עלתה על הגבעה. "רגע!" קרא הנרי אחריה וניסה לטפס על הגבעה, הוא החליק בה אך חזר שוב וטיפס "מי את?" הוא קרא אבל מצא שהיא כבר לא ביערות. היערות היו דוממים. הוא חזר לחייליו שהתאוששו מהקרב. הנרי צעד לעברם וראה את החץ התקוע בגבו של אחד משודדי הדרכים והוציא אותו משם. החץ היה מגולף מעץ חזק והלהב היה יצירה של נפח מעולה. חד וחלק. הוא בחן את החץ ואז מצא את סוסתו. סקרלט הציצה מאחורי העץ לעברם. הברדס משוך למטה מגלה את ראשה, היא ראתה אותם עולים על סוסיהם וצפתה בהם רוכבים משם. הנרי מאגאמאר, היא אמרה לעצמה, אני מקווה שלא נפגש שוב לעולם... (הערה: זהו רק חלק מספר שנמצא במהלך כתיבה מושלמת...)