היית קטנה. עוד לא מלאו לך שלוש שנים. התפתחת מהר מאוד, תוך ימים ספורים כבר ידעת לדבר וללכת בכוחות עצמך. בזכותך צחקנו, בזכותך בכינו, בזכותך חיינו את חיינו והפכנו למה שאנו היום. לא העלתי בדעתי שביום בהיר אחד תעלמי מעל פני השטח ותקחי איתך חלק ממני. בשבועות האחרונים לחייך הראית סימני עייפות ואפיסת כוחות, אבל האמנתי שכמו תמיד תצליחי להתגבר על כל המכשולים והבעיות שנקרו בדרכך ותחזרי להיות כפי שתמיד היית, חזקה ושמחה, אך במקום להתגבר על הבעיות רק נחלשת מיום ליום עד שבשיחת טלפון אחת נעלמת לתמיד. עכשיו את קבורה עמוק בתוך הלב, סגורה בתוך קופסא ושם כנראה תישארי עד סוף חיי. מבטיחה להתגעגע ולזכור אותך תמיד... ____________________________________ לזכר החברות שהיתה וטוב שכך ושלעולם לא תחזור.