בין הקיץ לחורף, בין האביב לסתו,
ישנו מקום בו חי כל שנאמר ונכתב.
כל שהיה ותם, וכל שנשכח,
מתעורר לחיים, כמו ניצן שנפתח.
ואני שם מחפשת רגעים קסומים שאבדו לי,
אנשים שאהבתי, ומילים שנאמרו לי.
ומצאתי הרבה, אך יותר מכולם,
חיפשתי לשוא רגע מסויים שנעלם.
והוא זה שיותר מכל בקשתי,
הוא שנדבק בנפשי, ושבזכרוני חרטתי.
תגובות