אויר פסגות מסרק תלתלים חמלה מלב אדם שבאבנים שכרון זהוב שכרון חושים נגן כינור שמשמח אנשים. וכותל ותפילה ודמעות. קבצנית עגנונית לואטת ברכה וכורכת על פרק ידי חוט שני של תקווה... ויונה החונה על קבוצת אזוב פורשת כנפיה, נושאת לאל הטוב בכי וגיל, דמע וצהל ושמים מחבקים יאספוה ממעל. ---ובדרך חזרה מן הזהוב ההדור לצהוב הדרומי נושמת לריאות את הצבעים, את המראות שואלת את עצמי תשובות. הנוף חולף ובאחת משתנה נכחו חושבת שכל כך מעט הושט מכף ידי לאיש ההוא וכינורו שזרעו חדווה בתוכי.