מעולם לא תהיתי על משמעות הריקנות עד שזו לא מילאה אותי. ועכשיו שכל חלק מחלל ביטני נצבט וכמהַּ למה שלא יהיה שוב לעולם, נחמה יש לי בקולך, ואף הוא מזור קצר של דקות מספר. ואז שעות ארוכות של התכווצויות ומחשבות. עתיד... שלי, שלך, שלנו יחד שם, איפה שלא יהיה. במיטה הקטנה בחדרי הקלסטרופובי או ליד החלון המשקיף על המערב. אני כבר לא יודע מה לחשוב ולא שולט על מה שאני מרגיש, הכל מעורבב! ואני לדאבוני מאוהב.