26.05.08

היא עומדת מולי-כולה מכוסה אבק של שנים על גבי שנים.

מבט כואב בתוך צהוב עינייה הנוגה,

היא מתקרבת אליי,מושיטה לי חצי יד צנומה..היא מהססת במקצת ושואלת חרישית לשמי-היא מהנהנת בראשה כל אותה שעה,

מבטה ננעץ בי עם כל שניה שעוברת,ליבי מתחיל לפעום-יוצא מגדרו,

כאילו מבקש שאשב רק עוד דקה,שאתעכב רק לשניה אחרונה.

היא מסתכלת בי,וליבי מפרפר לו עמוק אי שם בפנים-

ואני מושיטה לה את ידי חזרה לשלום,כוונותיי מראות לה שאיני מתכוונת להישאר, ידה אוחזת בידי בחוזקה, כאילו לא רוצה שאעזוב,

היא מתחננת אליי בשתיקתה, ליבה יוצא אליי-זועק את כאבו,

היום אני יודעת שאילו נשארתי רק עוד דקה-הייתי חבוקה עכשיו בין זרועותיה הרזות..

גופה הצנום מתגלה אליי כל לילה בחלום-פניה אצילות,מבטה כואב ננעץ בי כל פעם מחדש-כל כך עמוק.

היא צועקת אליי בלי קול, מרגישה כל כך שייכת למרות שאינה רצויה.

את יודעת איך זה לחיות בלי עמוד שידרה?, שכל עצם מגופך נתמכת בחסד מגופך הכפוף,כמו חול על אדמה יבשה מדמעות,

רק היא כולה לדעת באמת מהי אותה התחושה..

ישבתי איתה על ענן לבן, לא הצלחתי להבין דבר ממה שאמרה-

היא רמזה לי משהו על 'עולם של שקרים', עולם בלי עמוד שדרה,

היא לא הפסיקה ללחוש לי שאהיה חזקה, וחזרה לאדמתה.

נשארתי על אותו ענן לבדי, רגליי מתנופפות באוויר הקר –היא הבטיחה שתחזור ביום מן הימים, חזקה יותר...