ושוב כמו בכל יום, מחר אתעורר מהסיוט, אגלי זיעה על המצח, הידיים רועדות, נימה של פחד תתגנב לקולי,אבל רק לכמה שניות,

אני יודעת שאתעורר-ואני רצה, ובחלום הוא תופס בי- מפשיט אותי, נוגע בי,

בחלום הוא אומר את המילים הכי יפות, על אף שהתנהגותו מראה אחרת,

ואני שוכבת שם דוממת, כי למי יש כוח לזוז, רק המחשבות נאבקות להעיר את עצמי בכוח מהסיוט, וכמו בכל חלום-

הכל זז באיטיות, והמחשבות משתתקות.

קרן אור מסנוורת אותי דרך החלון הפתוח, הוא הופך אותי, ומיישר, ומסובב, ונוגע, ואני שותקת, מרגיה כמו גוף בלי נשמה..

בנפשי ובגופי- מכרתי את נשמתי.

והוא מסתובב סביבי כמו זאב פצוע- מחפש טרף, מחפש להרוס,

כפתור ועוד כפתור ועוד כפתור ועוד כפתור- סוגר אחרון ומכנסיו מופשלים עד ברכיו, הכל לח שם, ומגעיל, ואני לא שם.