מנחם הגיע.
אומר שיהיה בסדר,
אבל אני יודע,
שזה בסך הכול עוד
מנחם.
ומנחם לובש עכשיו סרבל,
ועוד דקה, זו תהיה חליפה.
מנחם משתנה בלי הרף,
רק המבט מסגיר שהוא מנחם.
ואז המנחם הריגעי פונה אליי כמעט בבושת פנים וזורק:
"הַמָּק וֹם יְנַחֵם אֶתְכֶם בְּתוֹךְ שְׁאָר אֲבֵלֵי צִיוֹן וִירוּשָׁלָיִם וְלֹא תוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד"
תגובות