מתיישב על ספסל, מול הסופר
אף אחד לא בא
אף אחד לא יוצא
שני נשים יפות הולכות עם עגלה
יש מי שמהמר, יש מי שנכנע
אני מביט בדלתות הסופר
בפנים, הקופאית מסדרת את הדלפק
עוד מעט, יכנסו הלקוחות
היא תחכה להם,
אחרי זה תבקש להיעלם
שהם ישבו מול הטלוויזיה בערב
היא תילך לישון מוקדם
שתי סיגריות, והכל נכבה
אני רואה חייל יורד בתחנה
עם התיק על הגב
מוציא סיגריה ומדליק
פלאפון מצלצל
אף אחד לא עונה
את מה שאהבתי
כבר שכחתי
בשבת, אני נרדם לאט
מחזיר את המבט אל הסופר
שתי קופאיות מדברות עם מנהל
הוא בוודאי מסרב
אחר כך, אחת תלך לחדר ותבכה בשקט
אני לא זוכר את הכותרות של אתמול
לא יודע, כמה משלמים היום
כלב משחק בפינה עם עצמו
שני חתולים מטפסים על המרזב
ורק כאן בקצה
זה הולך לאיבוד
נזכר, איך חשבתי אתמול
להפתיע אותה, אבל לא ידעתי
איפה היא גרה עכשיו
בחלון ליד, תולים מודעות
על חלון ראווה חלק
אני יודע
יש מי שמוכר ויש מי שלא יודע ממה לחיות
אם אני רואה, אני חוטף
אם אני מפספס, אני מפסיד
לעיתים נדמה לי, שהקווים לעולם לא ישרים
מחשבות מתערבבות בזיכרונות
בסופר, פותחים את הדלתות ללקוחות
תאהבי אותי עכשיו, אני לוחש בלי קשר לשום דבר
היא לא תשמע
והקופאית כבר מקלידה את המספרים
אני קם והולך
רואה את החייל, עומד בקצה של חדר המדרגות של הבית השכן
לא יודע אם לעלות או להיעלם
אני מביט בו, הוא רואה
שנינו מסכימים בלי קול
ואני ממשיך בדרכי
תגובות