אלתרמן הממזר, מילמלתי אין אונים ..
ברא מילים
רק כדי להריץ אותנו למילונים
ולגלות
שאין להן זכר
היום, באלפיים ושמונה
אני *מת* לדעת לכתוב כי סערת
ועל העיר עפות יונים
ואפילו קצת ליל שחקים (רקוע!)
אבל הכתיבה שלי מאובנת
קפואה
ומעייפת!
כל כך מ ע י י פ ת . ... .
ורוצה רק דבר אחד - -
נוגה!
**
אני נכנס ויוצא מבתי משוגעים
מתלבש סולידי, נעלי ספורט גבוהות
משקיע פה ושם בבורסה - תופס גלים
ומשתדל לא לחצות את הכביש באור נגוהות
**
וברמה המטאפיסית
מה נשאר לנו מכל היופי הזה;
1. שקיעה בפלמחים הנחרבת תחת מכבש נדל"ן מניב?
2. הליכה לילית בעיר, בצל זיו ניצנוצי המסכים בחלונות?
3. ג´חנון ומלבי בשבת בבוקר במרכז המסחרי המעופש?
4. אולי כל התשובות נכונות?
אני ישר מכדי להעתיק במבחן.
הדרכים את הסתיו הזהיר כבר לחשו;
כשקרבת,
כשרחקת,
כשהיית יחידה וזוהרת בין שבילי הקמפוס
**
אבל אני רוצה אותך נוגעת ונותנת!
להתערבל כמו מלט
לתת דרור לחיות היער הקטנות
לבנות ממלכות, לעוף לשמים
להרוס בין סדינים לבנים,
"אור, ערים, ומרצפות"
את כל מה שבנינו אמש
להכיר כל קמט, כל תו, כל נמש
ולדעת לכתוב על הכל מהכל
קולע. לא מפוזר
בהיר, ובמשלב ראוי
ובעיקר - לא מצונזר.
**
עכשיו אני בגובה פני הים
בסוף היום רוצה רק חיבוק
אז אולי...
תהיי חברה שלי בפייס בוק?
תגובות