זה שאהבה נפשי
יום יום לוטף צווארי
לוחש מור ולבונה באוזנִי
כברבור צווארך בלבנו המשיי
עינייך גנזי המלך
שערך מפלי חושך בוהק
שדייך רימונים בשלהי קיץ
להשקותני עסיס אלים
מתנייך לעת מחולות
נחשי אש חורכים דמיוני
זה שאהבה נפשי
לשונו מסתלסלת
בכנף בגדו המאכלת
אריאן סולאל
-
חיפאית, כותבת שנים רבות, סוף סוף מעיזה להציץ מתוך המגירה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה לכן על התגובות. לא כתבתי בעבר על איקרוס, מלודי אמילי. בנראה התכוונת למישהו אחר [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את השיר, פרט ל"ובעיקר מרגשות" השובר את הריתמוס ואת יחודיות הדימויים של השיר. כדאי אולי לחשוב על סיום אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] כאחת שחוותה לינץ' וירטואלי, אני מבינה לליבך ומבינה את כעסך. יחד עם זאת, התאור יפה ומפתה וזאת, אני משערת, היתה כוונתך - להראות את הפיתוי שבהתמכרות לעולם שכולו מעין פאטה מורגנה. וכן, אני מסכימה עם אמילי. זהו בהחלט שיר. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם על תשומת הלב וההתיחסות הרצינית והמעמיקה [ליצירה]
- [ליצירה] חשתי את מגע הידיים, את עוצמתן למרות אין אונותן. יפה שירך. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים לשיר. האדם אכן איננו ולא במקרה. חווה בודדה במאבק עם תאוותיה ועם אלוהיה. הכוונה לא היתה שהיא משתעשעת עם הנחשים. היחסים בינה לבין הנחש טעונים . הם רוגמים אותה והיא משסה בהם. השורה האחרונה אינה מופנית אל הנחשים אלא אל אלוהים. את גן העדן כבר הפסידה, את ילדיה היא יולדת בצער על מנת שימותו בבוא היום, לכן היא מרשה לעצמה לתת דרור לתאוותיה, שהנחש והתפוח מסמלים אותן. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה אמילי. כיצד היית מהדקת את השיר? אשמח לשמוע רעיונות. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין היה לקרוא את השיר שנית לאור הסברייך. נראה לי שאין סתירה בין כוונתך לבין הפרוש שלי. יש אולי הדגש בנקודות שונות. אולם כפי שכתבת וכתבה גם אמילי, הקורא מפרש את היצירה בדרכו שלו. ד.ה. לורנס חזר ואמר: Never trust the artist, trust the tale באשר לשאלתך - היכן המציאות, שם או כאן ? נראה לי שזה תלוי בנקודת ההשקפה האישית של כל אחד. תודה על ההסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] "יש אנשים עם לב של אבן יש אבנים עם לב אדם". רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] רומנטי ולירי. היש עוד אוהבים כאלה? [ליצירה]
תגובות