זה שאהבה נפשי
יום יום לוטף צווארי
לוחש מור ולבונה באוזנִי
כברבור צווארך בלבנו המשיי
עינייך גנזי המלך
שערך מפלי חושך בוהק
שדייך רימונים בשלהי קיץ
להשקותני עסיס אלים
מתנייך לעת מחולות
נחשי אש חורכים דמיוני
זה שאהבה נפשי
לשונו מסתלסלת
בכנף בגדו המאכלת
אריאן סולאל
-
חיפאית, כותבת שנים רבות, סוף סוף מעיזה להציץ מתוך המגירה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אם מותר לי להעיר (וסלח לי אם זאת פסיכולוגיה בגרוש) השחור הגדול שאין לא סוף משתלט כאשר מפסיקים להלחם. [ליצירה]
- [ליצירה] "כרית ללא ריח הצרות" הוא דימוי מעניין. אני סקרנית לדעת איזה ריח יש, לדעתך, לצרות. [ליצירה]
- [ליצירה] אם אלוקים אינו ניתן להבנה על ידי בני אנוש בשכלם המוגבל, כיצד יתכן שאלוקים עוסק בפעולה כל כך אנושית כמו ציור ? או אולי לא הבינותי את כוונתך ? אשמח לקבל הסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה. אם מותר להציע, הייתי מוותרת על "אנשים היו שוחרי אמת ולא זייפנים שמוכרים בגרוש אהבה" השורות האלה פוגמות, לדעתי, באופיו הפיוטי כל כך של השיר. הן מסבירות מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה אמילי. כיצד היית מהדקת את השיר? אשמח לשמוע רעיונות. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן וואו! תאור פלסטי מאוד של הכאב. יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הדימוי ובעיקר את הסוף הציני, לדעתי. או אולי טעיתי? [ליצירה]
- [ליצירה] תאור עשיר ויפה ומלא אהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה עשירה,סוחפת, כובשת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם על ששמעתם את זעקתי. הלוואי וגם המוזה תשמע. [ליצירה]
תגובות