ועכשיו יותר מכל, ליבי משתוקק למגע הבוער, השורט, הפוצע, הדורש לפרוץ מבעד מכילות מיטת האפריון, להיחלץ משמיכת הפוך הנכרכת אחריי אל עבר הקירות החונקים ומבעד לעשן האופף את האוויר, ומבעד אור הנרות הכה נוגה נפשי חושקת בזינוק מבעד לחלון מעוני הקט ולהתרסקות גרוטסקית על גבי הקרקע; לשמוע את עצמותיי מתנפצות, את רסיסי גולגולתי מתרסקים בקול מחליא והדם הזורם ממצחי הנמהל ברטיבות שעוטפת את עיניי, כאילו מאיימת להטביע את חזוני המבעית באגם מרוחק ונטול חיים; אגם של מוות. כדמות אופליה אשטף אל מי האגם תחת זרדים בודדים המלווים אותי בדרכי אל כפור היצורים המתים המתרוצצים בין נבכי האינות לשם תיבול הסבל או בכדי התלהטות יצרים. ותמצית האהבה מתפזרת כעלי שלכת בין זוגות אוהבים ושונאים שאינם מכירים כלל אחד את השני רק בכדי לגלות כי הם אינם מכירים עוד את עצמם. ואדוות האגם תפרוץ את סכרה ותהרוס את כל אשר בדרכה כי עדינה היא הייתה ביום בו נולדה וכעת מוצאת היא את עצמה נהפכת למפלצת של שליטה וכעס ואיננה מוכנה לקבל את עזרת איש והרי היא קטנה כדמעה המתנפצת על האדמה הרטובה מדם מלחמות ושדות הקרב והקטל ומוכנה להישכח מעיני כל. ובאלונקה ירימו את גופתי מבין הפגזות הביקורת והתוכחה אל עבר הקבר אפוף התולעים וריח הריקבון יגיע לאפי המת עוד מעבר וכי מעולם לא יכולתי להריח דבר גם אם היה מוצמד לאפי; אך אין בכך כל תחושת אי-נוחות כי אם לא אריח את ריח המוות ואוכל להישמר בו לעד מבלי לשטוף את גופי הריקני וחסר הכל מבעוד מועד כדי שאוכל לשכב ללא רוח חיים הנבחנת לעין במיטת האפריון הנצחית של בתי קבורה נידחים הספוגים בערפל מצחין שאינו נגלה לאדם הממוצע אלא רק לבובות החרסינה השבריריות.

וכי      קירות          דמי           יושמדו        ללא           כל         זכר.

ויפערו מנהרות וחריצים באדמה החולה ואש תופת תחרוץ קמטים ותסתעף מאות פעמים עד שלא תוותר עוד מחיצה בין אי-השפיות לטירוף. וכאשר מטר של מטאורים יפיח תקווה בשממה הנידחת ויחריב את ההריסות שממילא איש לא ניגש לתקנם; תוכל נפשי להתמוסס לה לתוך רצפת הגרניט רק כדי להירמס שוב בידי עוברי אורח חסרי תבונה מספקת בכדי להבין כי גם לי יש רגשות וגם לי יכולת לכאוב. ואותם אנשים יחזרו ויגידו כי אין זו אשמתם וכי הם רוכשים תמימות ענווה שמלווה אותם בכל ימי חייהם; אז הרשו לי לירוק בפרצופם הצבוע ולהטיל את דמי הפגוע על המרצפות החרוכות בבדלי סיגריות וטינופת שאין כדוגמתה מלבד בחלומותיי העלובים ביותר.