נמאס לי
אני כבר לא יודעת מי אני ובשביל מה
למה אני קמה בבוקר ובשביל מה אני ישנה- לאן הולך הכח?
בעצם כל מה שתמיד היה כל כך ברור
פתאום מוקף בסימני שאלה
אלה שאהבתי ניראים עכשיו כמו אגדה פאטתית וישנה
ובעצם- את כולם הרחקתי
שחס וחלילה חס וחלילה הילדה של אמא לא תיפגע
לא נותנת לאף אחד לגעת באמת, לגעת בה בפנים
לא מניחה להגיע אל מה שחבוי במחוזותיה הנסתרים
רק אני לעצמי
בריקוד זוגי עם המחשבות
שאוכלות ומכלות
אווץ. זה כואב.
וכל בוקר תוהה
אם היום אמות למי תשתנה השגרה
מי יקריא הספד קורע לבבות
מפוצץ במחמאות מוגזמות-
אם בכלל- ?
שונאת כל מה שקשור לשגרה
תעשה הכל בשביל להפר אותה
אפילו תזיק לעצמה.
שונאת, שונאת את העצב של המשוגעים
שמחלחל אליה לאט לאט
ומשאיר אותה כ"כ חשופה, קרועה מבפנים
ואהבה-
חחחחח
זאת בכלל כבר מילה אסורה
ממש טאבו
שששש שאף אחד לא ישמע!
אז זהו בעצם
היא אמרה את שלה
תגובות