אחותי כלה,

סלחי יקרה,

שלא אוכל ללוותך

ביום קדשך- כלולותייך,

בדמע רב

סיפרתי הבשורה,

כי אשאר בארץ הזרה,

ולא אוכל לרקוד עמך

לשוש ,לשמוח ולרקד

לפנייך ביום מלכותך,

ותעטי את בד לבן,

טהור,ותשמחי,

ואני עמך ממרחק תהום,

ולא ארקוד לפני הכלה,

שכה ברור היה

שאקרקר סביבה מאהבה,

ועתה שונו הדברים,

המציאות חשפה פנים

ומי אנחנו?

הרי כולנו בשם ה'

רק שליחים.

סלחי לי אחות כי אמהל

בעצבות את יום מלכותך,

מחלי לי שלא אשיר לך

ביום חופתך.

אחותך..

סליחה.