בס"ד
שפן מיותם
חי במערה
רואה מוות
פשוט זוועה
לחיות ככה
כמו...
_
נשר גאה
שולט בהרים
משמיד עלובים
נהנה להדהים
אוהב לחיות
כמו...
_
כלב שוטה
שוכן במלונו
נושך
בועט
חי?
כמו...
_
רון צ
-
אחד
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא זו הנקודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה על התגובות! ואכן, הפתרון הוא ההסתכלות החיובית על החיים, בדיוק כמו שאמרתם. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד ממש לא זו הכוונה!!! מתואר כאן הקשר בין האדם לקב"ה... ההתקרבות אליו ברמות גבוהות ועליונות... דביקות... [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד רדף, כתבתי זאת כי בד"כ מסתכלים על השיר מבחינה חיצונית וכללית והוא יפה ומילותיו יפות... אך רציתי להדגיש שכאן זה אחרת... ושישימו לב... זהו. והאמת, שלא עלתה על דעתי כלל ועיקר אפילו הו"א בקשר ליחסים עד שהזכרתם זאת, למרות שקראתי זאת כמה וכמה פעמים... בכל אופן, תודה על ההערות... (אגב, אני אח של מעיין שהיה בשיעור שלך... סתם לידע כללי...) [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד תודה רובינהוד, תיקנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד השאלה היא איך את מגדירה את "סיפור התפוח".. אך יש בפשט השיר רמזים על הרעיון הכללי המועבר בשיר... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד תודה, כנרת! יש כאן קומה נוספת, והיא שהנשמה היא בעצם התשובה.. שנה טובה וגמר חתימה טובה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד כנרת, אני חושש שלקחת את השיר קצת רחוק מדי.. האמת היא ש"רחשי מים" הוא מבין השירים היחידים שלי שכתבתי ללא כל מסר, אלא תיאור גרידא. בכוונה תחילה. בכל אופן, מתואר כאן אדם שנמצא ביער, ליד מפל מים שנופל לאגם יפיפיה. מתוארת התחברותו עם הטבע, ההנאה הכה גדולה של לעצום עיניים ולהנות מהקולות המתוקים והרוח וכו'.. לאחר מכן מתואר שהוא צולל פנימה, ההדים מסמלים את השקט העצום מתחת המים, קודם ההד הראשון כשצוללים פנימה ואז שקט מבורך... בבית השלישי מתואר שהוא כבר יצא מן המים, ואיך שהוא נכסף לחזור לשם... רסיסי מים נימוחים בקרקע... צבעי הקשת - הכוונה שעד עכשיו כשהיה במים הצבעים היו כחול ולבן בעיקר, כעת הוא מביט בכל היער סביבו ומקיפים אותו כל שלל הצבעים... הוא ניצב על הקרקע - ועל זה הוא אומר "דא עקא" - שמשמעותו - זו צרה, ז"א: ממש חבל לי על כך. זה ביטוי שמופיע בגמ' הרבה וגם משתמשים בו הרבה בחיי היום יום. זהו, מקווה שהבהרתי.. ותודה על ההתענינות.. רון. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד תודה למגיבים! דעה, אינני בטוח שהבנת נכון, אך הכיוון שלך נכון. דב, הסבר ממש יפה, אך לא התכוונתי אליו.. זה רעיון יותר פשוט, הניצוצות טמונים בכל אחד מאיתנו, עמ"י... ואסור להתייאש מאף אחד...אלא בדיוק להיפך. רון. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד הסבר: בשבילך, דנדוש, בבית הראשון מתוארת יצירתו של אדם, גדילתו, תלותו בה', והכרתו בכך ("עיניו פוקח") וממילא הודאתו לה'. בבית השני מתואר מצב בו האדם חווה קושי בגדול בחיים, וקשה לו להתמודד איתו, הוא צורח,זונח את שורשו, מקום יניקתו - תלותו. העשב הוא בעצם "הבן הסורר" שגדל במקום הפרי. והוא כעת חי ללא אלוה - "חיים לוקח, אביו שוכח" - כמובן ש"חיים לוקח" זהו דימוי שלילי נוסף... בבית השלישי רואים שה' לא מוותר על אף נשמה, ולמרות חטאיו המרובים של האדם ועזיבתו את בוראו, מחכה שישוב ופותח לו פתח, חסד התשובה, (יש כאן קריאה מרומזת לנו, שאנו צריכים ללכת ולקרבו... הניצוץ הטמון בכל אחד וכו'... כמו ביצירתי "ניצוצות") ואכן אם ישוב, יתקבל באהבה ובזרועות פתוחות לרווחה. במקום שבעלי תשובה עומדים... [ליצירה]
תגובות