כשיכבו המאורות
של משמורת אחרונה
אבוא אליך
בעד דלת אחורית
להאיר בך
אהבה
פרטית ...
כשיגמרו השבילים
בסימוני המפה
תשוב אליי
בעד דרך צדדית
להשיב אותי
מחוזותיך ....
יקום מקביל
שבו אתה חי
מחיה בי
רגשותיי
מפעים
הווייתי
יקום נוכחי
בו חיה אני
כתולעת
בחור שחור
מתבוססת
בריקבון
של
חומציות געגוע
של
כתם פרי אסור
ואין בו דעת
רק כמיהה
לנשום
רק כמיהה
לגעת
מזדחלת
אל האור ...
מחפשת
את
הגשר
שיפרוץ
את
הסכר ....
שיפגיש
שניים
לאחד
© לימור דיין – כל הזכויות שמורות
תגובות