שיר השירים אשר לשלמה,

נעימות לי מילותיך עד מאוד-

ואיך שלא?

פתאום נהייתי מיכלי  יקרה,

והצעות לשפת הים, קפה וגם עוגה,

ואיך מול כל זאת עוד אשאר מנוכרה?

בעוד נפשי עומדת לה בסערה?

ויודע אתה, ויודעת אני,

שאין כל סיכוי

שתהיה אהובי,

ושנינו יודעים,

ואתה מחייך

(חיוך לבן, פנים כהות),

ומביט ואולי יש תקווה

(בין לבין כל הנסיעות)

ואתפתה לי פתאום

לאותו קפה עם עוגה,

ואני מחייכת ספק אבודה

ספק מתוך שעשוע

וברור לי מראש כי רק בי זה תלוי,

בפעם הבאה שאסע,

אומר שאין כל סיכוי.

לאותו מלך משבא.