עולה השחר במזרח

אני פוקחת את עיני

רואה תקרה מעל,

תנור בצד,שטיח ברצפה,

ולידי מיטה נוספת,

גם היא התעוררה...

מודות שפתי בחרש לפניך,

מנסה לשמוח בעוד יום של שירות,

לבוא,לתת,לתרום לילדים,

אה וכן..לצלם דפים..

רציתי לבוא להתעסק בעומק,

לבנות ולחדש,בלי רעש וצילצול,

לבוא פה בתמימות-לא סתם עוד "בת שרות"

לפעול למען האומה,לבנות עוד סניף של התנועה,

נשארתי שבתות,להתחבר לנוער,

להוביל תורה,דוגמת אמת ואהבה,

מחייכת פה ושם,מוותרת לפעמים,

"טוב זה לא נורא..רק פעם הבאה..."

ושוב במקום,יורקים לך בפנים,

האישיות שלך, לא חשובה!

"את פה אז את צריכה לפעול ולעשות

את לא בסדר! ומה זה פה צריך להיות?!"

וסך הכל רציתי לתת, לבנות ולהנות,

וכן אמרו לי,יצאת פה לעולם- צריך להתמודד!

ולעולם שלנו יש כללים ואת תמימה,

וכן, לא כל האנשים טובים ונחמדים,

יש זאבים ויש שלא,ויש גם את כיפה האדומה...

ולא צריך תמיד פה לוותר,תהי קשוחה,

זה העולם!ויש לו פה כללים קשים!

ושוב עולה השחר במזרח,

אני פוקחת את עיני,

תקרה מעל,ומנורת חדרי שם גם,

אני בבית,בחדר הכחול,

שומעת את אימי עולה עם הכביסה,

ושוב זו אמא ואחים,ואבא ובית חם,

ולא דירת שירות,ולא שוב מנהל כועס,

ולא מכונת צילום ולא נוער מאשים,

וסוף סוף בית וחברות וחניכים

ועומק ערכים, שיחות ואידיאלים,

סוף סוף שבת בבית,

עם אנשים שאוהבים!

סוף סוף, אפשר להיות תמימים!