בסייעתא דשמיא   

הַטִישׁ שְׁלא אֵשְׁכַּח        נכתב ערב ט"ו בשבט תשס"ז

איתמר ליברמן*

לוֹהט ואֵיזו צפיפות..

בחלל אֶדִים...

נַי... נַי.. נַי.. שוּם תחושת עייפות,

הם לא חשים בכך, האדמו"ר

והחסידים?

ועוד רוקדים..?

ומה איתו?

האדמו"ר הצדיק, אותו מְחַקִּים...

חסידים נדחקים, אין מקום

להשחיל מסמר.

חם לו, אני מהמר

והוא... נַי..נַי..נַי..נַי, מזמר.

איזו מנגינה..

נו טוב, לפחות שישנה

תנועה,

קרא האדמו"ר את מחשבותיי,

ושינה, אבל.. הוסיף יחד לאותה תנועה

אני לא מבין.. בעוונותיי..

ני..ני..ני..אני מזמר,

ידיי ורגליי נעות? באיזה תנועות?

ורוקד, במשך שעות...

טיש שאמנם התיש,

אולם, לשם לבטח אחזור

כצעיר, מתבגר ואפילו קשיש.

              *בן 19, בית אל א'