בס"ד

העדר מבולבל, תועה בדרך

המסורבלת,

המחוספסת,

אין רועה ולא שום דרך.

רק הנהגה רופסת,

רופפת,

טפח מעוולותיה כל רגע

חושפת.

"די", צועקים אנו, נבוכים,

מדוכאים והמומים.

נמאס ונבאש עם כל

הרחמים.

נותרנו עזובים, הציבור

הפעיל,

נעדרי רועה ודרך.

צריך לשוב חזרה,

יש לזה ערך.

ילדים ונשים,

סתם אנשים שלעשות

מעשה חשים,

זוקפים ראשים,

פוסעים באמונה אל

חומש ועמונה.

אינם מחוסרי יש"ע ,

הדרך אמנם מתישה,

אבל מתחזקים ואומרים,

צריך למגר הפשע.

לבסוף, בין הרים וגבעות,

ורוחות שנושבות,

הצלחנו במשימה, הידד,

קוראים כל זקן, ואישה

מחזיקה בפעוט.  

שבנו, וזה העיקר,

איש זאת לא שיער.

בית כאן ייבנה, נשבעים,

ויישאר על תילו

לעולמי עולמים. 

                        איתמר ליברמן, בית אל