נופצתי לרסיסים
וחלקי
מפוזרים
למזכרת.
מנסה להכיל את כל הרגשות,
אך כמו סיר גולש הן חומקות ממני.
רגע אחד מוצפת ורגע אחר יבשה.
מתכנסת בקונכייתי,
לא מרשה לאיש להיכנס.
שוקעת בתוכי
ומתמכרת להתכווצויות הלב -
כאב הגעגועים.
יש בי געגועים מהולים בעצב
על תקופה יפה שלא תשוב
וגעגועים אל הבלתי מוכר -
אֵלֶיךָ...
שלושה גלים יכולים להחריב ארמון חול של ילד.
כמה גלים נחוצים על מנת למחוק את אשר על ליבי?
תגובות