בס"ד

נשמה שלי,            

באתי לכרוע ברך לפנייך,

להתחנן למחילתך.

עירום ועריה השתופפת שם,

מכווצת בפינה קודרת,

נמדדת במבט בוחן של האַחֵר,

ראיתיך מתבוססת בדמך,

אך במקום לנשק פצעייך

וללטף פנייך החבולות,

זנחתיך.

הרוח נשבה את האַחֵר הרחק,

ואני שבה אלייך, אהובתי

דומעת,

כואבת,

בנשימותי האחרונות.

אנא, כסי אותי באהבתך,

בחומך.

באתי לכרוע ברך לפנייך,

אציע לך את כל אשר נותר,

התזכרי ימים של תום?

אנא[!]

נתאחד כבעבר

לפני שנתתי כל יהבי

באַחֵר.

את-היא אני,

נשמתי.