פורט על מיתרי ליבי,

כמו בנבל, מנעים את ליבה.

בוכה כמו הגשם, שממטיר טיפותיו,

מכבה השריפות שפרצו בחובה.

מביט בעיניה, כנץ מסתכל,

ניצב כאיתן, ממעל שולט.

מדלג כאייל בין סבכים וגבעות,

מחפש מנוח בצילי החומות.

שוחק כשיכור, מאהבה כה צלולה,

שקורנת בעיניי, מֵרעה במכאוב.

מילל כתינוק בעריסה של תמים,

שאינם יודעים עוד, את חיי הטוב.

רוצה לגמור ככוכב, שנופל לו ממעל,

יפהיפה,ונגוז ברגע אחד.

שאותי יזכרו כנווד השתוי,

שאהב את ההיא, ובליבו רק פחד...