ואני כותב בכדי להתעלם מהכאב
מזיל טיפות דיו תחת דמעות:
כמין תיבת נח
בה הכל נצטמצם
משבר הגוף מתגלה – בכל הדרו.
שוב ישבתי בין הכיסאות
לחוץ לכל הכיוונים
שדרתי מתעקמת אט-אט לנחש
מכוחות סובבים ודוחפים.
וזה מין נסיון, להוכיח מה?
להראות שאני עשוי ברזל
לשכתב מחשבות גם אם לא נחשבו
לסיבה רגילה לקלל.
את יומי הארוך לא אשקיע
בחשבון מפרך, בבדידות
אצטופף אל הפלסטיק
אקרב את גופי
לנוסעים אתי אל המודעות.
סידרתי דבריי, עיגנתי מחשבתי
מצאתי מקום ישיבה
שכולו עובר, ושב רבוע-
שם נפסק לו החוט, בלי סיבה.
בנסיון סרק לשכתב כאב
הוּבלתי אסור ועודי כותב...
תגובות