לחי קרה על אבנים חמות

בכי דקה על אבנים שותקות

תקווה בלי מילים, תלויה במבט

חורבן של חיים ולב מקומט

 

לתלות תקווה אינסופית בקיר שנשאר

לקרוא אליך, אהוב, להאמין במחר

בכי ללא מעצור, פורקן מוחלט למולך

לצאת עם פנים רטובות, ואז - אנחה.