את אומרת לנו לעצום עיניים
"תתנו לגוף להשתחרר, תנשמו נשימות עמוקות ואז תשאפו"
אני מוצאת את הפינה שלי, ומנסה
דיבורים רכים ברקע.. "תדמיינו את שעון הרגשות שלכם" הכל די מעומעם
אני נרדמת ונכנסת לדמיון שלי, לא בהדרכה שלך-בהדרכה שלי
אני מנסה להתרכז במה שאת אומרת, אבל כנראה שלתת מודע שלי יש דברים קצת יותר חשובים להגיד
זה לא בסדר ללכלך על אנשים.. למה אני לא עושה מה שאני מאמינה בו.. אני עדיין עצובה.. אני מתגעגעת אליך.. זאת לא הבעיה האמיתית שלי אבל אני עדיין עצובה
מחשבות קטועות, הם נחו שם יותר מדי ימים בלי מאזין ראוי. "איזה מסר המדריך שלכם מנסה להעביר לכם?.." אני חוזרת אליכם.. אמת. זה המסר-אמת
אני עוטפת את עצמי במסר כמו שביקשת ומרגישה כל כך מוגנת ושלווה לכמה דקות
"בנות, תזיזו את האצבעות ברגליים ולאט לאט תתחילו להרגיש את הגוף שוב"
אני מתעוררת עצובה וממש לא מבינה למה
בא לי לבכות
את שואלת אותי על מה שהרגשתי וגם לא מבינה
אבל אני יודעת
עצב ישן לא מטופל, ואמת קטנה חבויה היטב ששולחת שוב ושוב אותות כאב
כדי שאני לא אשכח
אני לא יכולה לשכוח
תגובות