"אם מסתכלים על החלון מהזווית הזאת רואים רק שמים"

נסיתי להטות את גופי לזווית הרצויה ולא צלח הדבר, שכן נפלתי, מעדתי ונחבטתי ברצפה הקרה.

היו מספר אנשים שניסו לעזור לי, ניסו לתמוך בי מהצד, אך מהר מאד הרפו, שכן כבדה אני מכדי שיוכלו לשאת...כבדה מדי...

נסיתי לנקוט בכמה וכמה צעדים מתוחכמים - כמו לשים משענת מאחורי גבי, אך כעבור רגעים אחדים נתגלתה המשענת כמשענת קנה רצוץ והוטחתי בכוח על הרצפה (כן, זה היה כואב...)

ובכל זאת, בין אותם ניסיונות נואשים נחשפו לנגד עיני, פה ושם, פיסות של שמים...

 ידעתי ששמים הם ועל כן היו בי גם כוחות להמשיך...