דומני כי כמו בגדתי:
נהרות זרמו ליד אוזניי, עיניי ומוחי
ואני הסטתי מבטי
אל עבר ספרים מצהיבים עבי כרס.
וספר הספרים עודנו זועק אלי
מבין חרכי זכרוני.
אהבתי את ספר הספרים
ורציתי ונשתוקקתי לדעתיו על בוריו
לנשום את דפיו וסימניו
לאחוז בו ולנשום
ולתרגמו, בנפשי, לכל השפות.
אך דמותו המלבנית
התנכרה לי
ואני לה.
רציתי.
