את הטיפה שנשאה לי הרוח,
והפכה כך לקרח צונן
אשחרר ברינה, ללא כחל או כאב
ונערים ונזרום שוב
בלי פחד,
מוצקות מוצקות ששורפות לי בלב
מחפשות בעיניים מקום ששליו
שאפשר לחפש שם, כי אין דאגה,
אין לוותר ולקרום שם
קרומים שחוסמים לי
מקום שכזה
רק נפשי הצמאה אין מתי שתדע
ותוכל היא לרעוד ולחתום לה
גולל שחיכה
בחוץ, בגשם,
סוחף ומרווה את כולה,
והיא
נשימתה רקעה וצמחה בתוך רגע.
רק מתוך הכמיהה, רק מתוך אהבה
שבנגע.
תגובות