חיבקתיך בכנפיי,

בכתפי צבעי הקשת.

חיבקתי,

לחצתי,

"הרגתי".

אך בפולחן

אהבה לילי,

מלאך מפניך,

התעופף ונותר:

גוף שהחוויר,

"מת",

ונשאר.

רק במבט

קר הבטת,

בציווי עלי,

סבל שהנחתת,

ובציווי עלינו:

אי שכחה.

האומנם?

                                                                        30.11.05