בס"ד

הראש מונח על הכתפיים,

נשען בהשפלה על חורבן,

הדמעות זורמות-

התכנסות לוחצת כלפי עצמי,

לא לקבל,

לא לעבור בשתיקה,

לחץ חזק בריאות,

כאב לא מוסבר,

חורבן.

עצמי.

חלק מהעם.

חילול ה' שמתהלך וקם בעולם,

לא,לא אשתוק.

הראש מונח על הכתפיים,

משפיל מבט כלפי האדמה שבגדה,

ושקט,

אחרי הכל

וגעיות הבכי שמסביב

רק מתגברות מן השקט הזה

ומתפרשות בחלל...

      (יום שריפת בתי הכנסת בגוש קטיף)