טיול 2
מחר...אולי
נגלה עוד יחד, אולי לחוד
את היום שיבוא
נכייף או נחשוב
יום תמים
ברגשות מחשבות
ובערב...
נצנח, מעולפים, מכוייפים
עמוסי הרהורים
נטולי חרטות
למגע מלטף של תקוה...
לבוקר הבא!
יוסף בן גלית 4.3.98
יוסף בן גלית
-
בן 53 חיובי ואופטימיסט כרוני נכה שיתוק ילדים. עובד מהבית. עוזר בבנית מערכות עבודה ביתיות ויועץ תזונה. מאמין שלאדם רעב אל תיתן דג אלא תן לו חכה ולמד אותו לדוג
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכתב לו השיר לקח אותי דרך השדירה לים. שלכת וים, טבע ושמש. ממש תענוג של אמש. תודה שזיכית אותי ברגע של שם. של שקט ורוגע ושלכת וים. יוסי בן גלית [ליצירה]
- [ליצירה] עדין קולע נוגע ללב אהבתי אחי כיוצר צעיר הראית בשיר זה בהחלט בגרות ראויה לציון כה לחי [ליצירה]
- [ליצירה] כואב וצריך להמשיך קראתי והערכתי מאד. אני מבין שחווית לצערך ולצערנו הרבה משכול המלחמה וטוב שאתה מבטא ומחצין זאת . אני מאחל לך לחזור ולכתוב על אהבה ויפי החיים. [ליצירה]
- [ליצירה] אדם קשוב אכן ההקשבה הינה מהחשובות במעשי אדם. נושא נכבד ושיר יפה מאד, קולח ופשוט. אהבתי עם טעם של עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] מאד יפה אהבתי את הזרימה של השיר. את משחק המילים ואת מה שזה עשה לי. אשמח לקרוא עוד [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אמיתי ומצמרר אפרת! בכנות התלבטתי אם בכלל מותר לי להגיב על ההספד הזה. קטונתי. זו יצירה שיצאה מהלב ומוחשית עד כאב. עוד מצומרר אני מן התחושה של אובדן, לאו דוקא זה אותו את מזכירה, אלא אובדן בכלל והתחושות שהוא יוצר. הגעגוע למשהו ולמישהו ולכל אחד ואחד מאיתנו יש כזה. אני מאחל לך רק לכתוב עוד הרבה הרבה על דברים משמחים בחיים. יישר כח יוסי בן גלית [ליצירה]
- [ליצירה] הזה אני מוכרח לאמר, שתוכן השיר תפס אותי מאד וזה אחד הנושאים אותם אני מלמד בחיים. היה טוב לקרוא זאת כתזכורת שוב. זה חשוב כה לחי יוסי [ליצירה]
- [ליצירה] אבדן צלם אנוש שלום לך נ ז אני מבין את האלגוריה וההכללה שבשיר. צקווה אני שאכן ברמה האישית שמרת בינך לעצמך על צלם האנוש שלך וכל אחד מאיתנו יתאמץ לצאת מהנהנתנות והבינוניות ויעשה משהו קטן יום יום לשמר את האנושיות שלו. גם רעיון של קבלת שינוי הוא צעד כזה. בברכה יוסף בן גלית [ליצירה]
- [ליצירה] שני בתים קראתי ונהניתי מאד. השיר עדין וזורם כנחל המפכפך בנפתולי הזמן [ליצירה]
- [ליצירה] חזק ויוצר רגשות מעורבים אח שלי! קראתי היצירה "ברומא תהיה רומאי" ומצאתי שהיא קולחת ומחזיקה אותך במתח של האירועים, ומחברת אותך אל הלבטים והמתח הפנימי של המספר/ת. קשה לי עם התגובה של חיוך אחרי הריגה. לא כ"כ נראה לי קשור למציאות. ואפילו משום צד של המתרס. כן אנשים הורגים, מתוך תפקיד או מתוך ייעוד (שאלה של השקפה פוליטית או שטיפת מוח) אבל לא אלה ולא אלה נראה שיכולים להיות אדישים לחווית ההריגה ההמונית שתארת. האדרנלין חייב להתפרק בצורה רגשית כלשהי. שמחה מוגזמת או עצב מוגזם, אחרת מדובר ברוצח קר מזג שלא שייך כלל לתחילת האירוע. כלומר התגובה הינה הסואה להסתרת רגשות אלו. באופן כללי שוב אהבתי שהסיפור קלח והייתי מוסיף לפחות עוד משפט שניים לפי מה שכתבתי קודם. אשמח לקרוא עוד מיצירותיך. [ליצירה]
תגובות