רפאל ישב בסלע והתבונן להנאתו באופק שנצבע באותם הרגעים בגווני השמש לאחר שזו שקעה בעמקי ההר והרהר לעצמו על הסתיו האחרון ,

בו פגש לראשונה ברוני הציירת.

זה קרה באחד הימים כשרפאל ירד לים בכדי לסיים את סיפורו שכן רפאל סופר

הוא כתב סיפור ,

על מלח שצלל באחד הימים בעמקי הים ומצא תוך כדי צלילה כדים עתיקים .

אך חש כי במהלך הכתיבה שהעלילה אינה מתקדמת ,

כפי שרצה שתתקדם.

לכן הניח לסיפור להתבשל כמה ימים נוספים במחשבו הנישא

והחליט כי ישנה מעט אווירה כשייסע הוא להתגורר ליד הגלים

אולי משם תופענה ההשראה להמשך סיפורו ,

כי אם לא ישנה אווירה וכתיבתו לא תמשך עלול ספרו לא לצאת בזמן .

וכך לאכזב את קוראיו ואת מוציאי לאור של ספרו .

לתוך מזוודה גדולה ונגררת בגוון טורקיז הכניס כלי רחצה מעט בגדים ולקח במזוודה שנייה את מחשבו הנישא

סגר את הדלת ונסע לכיוון הים בכדי להמשיך את עלילת גיבורו.

שם במהלך טיול קטן מצא לעצמו צריף ישן לאחר ששאל כמה מצילים שחלפו מולו אם יוכל להשתכן בצריף בשביל תהליך כתיבת ספר.

לאחר אישורם של המצילים כי יכול הוא להשתמש בו וזה צריף שאינו עוד בשימוש,

שמח מאוד רפאל.

הוא השתקם בתוכו ובין השמשות יצא לו להלך מעט לאורך החוף

להריח את ניחוחו המלוח של הים הכחול להקשיב לשירתו הנוגה ,

שעוררה בו שנית השראה לסיפורו.

במהלך הטיול מצא הוא סלע גדול ורחב שממנו ניתן לראות את יופי השחפים

והספינות המפליגות למרחקים,

ולהתבודד מהאנשים הבאים לבקר מדי יום את הים .

מרגע שראה מקום זה סימן הוא בגיר לבן בסלע כעל מבצרו האישי למשך אותם ימי שהייה בם יכתוב את סיפורו על המלח והכדים העתיקים.

בוקר אחד הגיע כהרגלו לסלע בכדי להתבונן בנוף הנשגב וראה דמות נשית עומדת במקומו.

בתחילה רצה לצעוק לעברה שהסלע שייך לו כבר ימים אחדים אך שקרב אליה ויתר על המחשבה.

כשזו נגלתה לעיניו אישה תמירה בעלת שער מתולתל בגווני זהב ועיני שקד מחזיקה בפלטת צבעים ומכחול .

לאחר מבוכה קלה החליט לשאול אותה לשמה היא ענתה לו בחיוך רוני

ומה את מציירת רוני ?

רוני היבטה בו בחיוכה העדין ענתה לו: את נפש הים המרגוע השופע מתוכו .

רפאל התבונן לכמה רגעים בציור בו ראה ספינה ומלח וחמישה שחפים יפים החגים מעל הספינה שעוררה בו מחשבות רבות על סיפורו המלח והכדים,

כאילו מהיכן האינטואיציה הזו על המלח עליו כותב הוא ימים רבים וללא ההיעצרות בכתיבה הייה וואדי מסיים את סיפורו .

רוני שוב חייכה לרפאל שידה הימינית אחזה במכחול צובעת בד לבן ברקיע

רפאל השיב חיוך ,

אמר לה שלום והלך אל צריפו .

שכל הדרך ליבו נדד במחשבות על רוני האישה שפגש בסלע עומדת כך מול הגלים מציירת ,

שחפים ,ספינה, מלח.

שפתח את דלת הצריף עוד יכל לראותה אוספת חפציה ומתכוננת ללכת לדרכה

רק שהלכה חזר לסיפור אך לא הצליח לכתוב דבר מפני שרוני האישה שפגש זה עתה וציורה התערבבו להם במלותיו .

לפתע הרגיש כי רוצה הוא לראותה בשנית

כך עשה בעלות השחר היה מתעורר בחיפזון שוטף פנים מתלבש ויורד כהרגלו לסלע אך הפעם בכדי להיפגש עם רוני ,

והיא כמו קוראת מחשבותיו כבר עמדה שם וציירה על הבד אנשים שהתעמלו בדיוק בכדור ברזל .

כשנפגשו עיניהם רפאל הרגיש סמוק וליבו הלם בעוז למראה יופייה

אהב להיות בקרבתה להקשיב להרצאותיה על עולם הצבעים ,

לכל צבע יש מסר כך הייתה לו אומרת בזמן שהייתה מערבבת במכחולה שלל צבעים יפים בפלטה .

עוד נזכר כי היה זה בתקופת הסתיו שרוח נשבה בעדנה וצמררה קלות גוף

היו יושבים יחדיו שעות ארוכות מעלות השחר ועד כמעת לרד השמש

היורדת ועולה מבין ההרים כמעלית כך היו מתארים אותה בעיניהם,

ורוני הייתה מחייכת אליו והוא היה משיב לה חיוך בחיבה .

כך היה כל הסתיו .

יום אחד הופיע רפאל באותה שעה אל הסלע בו עמדו יחדיו

הוא ורוני והנה הוא ריק ,

הוא חיכה וחיכה לה לרגע חשב כי אולי לא הספיקה להתעורר בזמן לכן לא באה להמשיך לצייר תים כהרגלה ,

אך כשראה שהיא לא באה ורגע לפני שרצה ללכת הוא נתקל בתיק גדול בו מצא ציורים רבים שציירה עבורו ומכתב על הסבר לכתה ,

היא כתבה לו במכתב תראה אני ציירת אניני אוהבת להישאר במקום אחד אני אוהבת לטייל לי לראות מקומות בשביל לציירם .

הוא אחז בתיק וידו רעדה ומעיניו דמעה נשרה לא האמין כי רוני האישה שהכיר והחל לאהוב הלכה מבלי שהספיק לומר את דבר אהבתו אליה.

הוא חש כי ליבו נשבר כה אהב לראותה מציירת לשוחח עמה

הרגיש שלאט לאט היא משלימה את ליבו הייתה מוסיפה בצבעיה

יופי נוסף לים והוד לכתיבתו .

עוד נזכר שאהב לראותה אוחז בצורה מיוחדת במכחול מציירת פלאי עולם

רוני הלכה לו רק ידע לאן הרהר בליבו והותירה בו זיכרונות נעימים של סתיו יפה בישיבה בשניים בסלע בהליכה בחול זהב בהתבוננות בשמש,

לפתע כעס הוא על הזמן שלקח ממנו כל יופי זה שהיה עבורו כאושר שחיפש לחייו והרחיקו ממנו לעד.

רפאל נשבע לעצמו שאותה לעולם לא ישכח כי אהבה ראשונה היא חקוקה בעמקי הנשמה ,

עכשיו כשהשמש עיטרה בגווניה שמיים אדומים אשר הזכירו לו צפייה בימים אחרים ימים שלצידו ישבה רוני שב אל הצריף לסיפורו על המלח והכדים שהצליח לסיימו בפרק מרגש אשר הקדיש אותו לרוני שהלכה מחייו בסתיו האחרון .