חיים עצובים
עקת השנים, מועקה ללא גבול
כל דבר שקצת טוב עליך אסור
נד ומרחף בזה העולם
האושר לגביך איננו קיים
לרצות עוד תרצה, אך מה כבר יכול
לעשות ביומך? לעבוד ולישון איננו הכל
בילויך הם אפס, הגיגיך תוגה
היא גם ציר החיים החגים כמחוגה
לקום כך בבוקר לפני זריחת החמה
קור ישימון ובעטת נקמה
יקדמוך בשער עת עצמותיך לחלוץ
תצא כך בבוקר סתם ככה לרוץ
אחר שמש קופחת עד לטמטום
חושיך הופכים לדייסה של לא כלום
אתה נזרק ברפיון ואין זה חדש
בלי כח או רצון, בכל יישותך מותש
ערב מגיע, אתה כבר סמרטוט
זיעה ממך קולחת, עצמותיך כמו נבוט
נשמתך ממך פורחת, לך חפץ בה כבר אין
וכמו קרפדה על לוח אבן, כך אתה ישן
למחרת בבוקר, יום חדש אם כלל יבוא
שוב תקום אל בוקר אפור, לא טוב הוא מקודמו
תגדף או תתמתח אין זה כלל חשוב
תצפה לבוא הערב לסיים עוד יום עצוב
בן גלית יוסף 6.7.1990
תגובות